שנים שבהן חתרתי בנהר נגד הזרם נאבקת במצולות נפשי
מניפה יד לעזרה שתצילני ממים גועשים
שאון אפף גופי סכר דברי
וכי לא שמעה זעקותיי נפש ברייה
גופי לא זע ממקומו אך ליבי התדפק בחוזקה בין השלשלאות

שנים שבהן הזמן היה תלוי כרחיים
וזכותו של הנהר לא הפיחה בי אושר
מאור גדול הפציע הסהר פיזז בין העבים
וגופי התהדר במי גשמים
וכי יופיו של הטבע לא יותר עיני מצועפות

זיכרונות מתבצרים ריצדו במחשבותיי
אלומות אור צרבו בעורי כמגע אהוב
דרך בבואתי אשר השתקפה במי הנהר ראיתי אחר

שנים ..
מי ישיב?..