אבא תולה את התמונה המשפחתית מראש השנה על הקיר.
אז מה אם כבר פסח עכשיו?
אני יודע שהוא סתם מנסה להסתיר את הסטאש שלו בקיר.. לפני זה
היתה שם תמונה כזאת, רפרודוקציה של אנדי וורהול. זאת עם מרילין
מונרו, מביטה בחלל הסלון, חושבת שהיא שומרת את הסוד של אבא.
גם היא היתה מסוממת אבל לכדורים נגד דיכאון. התמונה הלכה, יחד
עם כל שריד של בורגנות טראשית שהיתה בדירה היאפית שלנו.
אבא לא יודע שאני מסתכל. הוא לא יודע בכלל כלום. הוא סתם גוש
בשר; אוכל, שותה, ישן, מעשן.
הוא דופק את הדפיקה האחרונה על המסמר ויורד למטה. בטח הלך לשחק
קלפים אצל אלי.
הזזתי את התמונה ולקחתי שקית קטנה אחת.. אני אוהב לשגע אותו
לפעמים.. וזה יהיה נחמד להשאיר מתנה קטנה ללירון... הוא אף פעם
לא יודע מאיפה זה בא לו אבל הוא תמיד שמח לקבל את המתנות
הקטנות שלי..
זה נחמד. להפתיע אנשים. לדעת דברים שלא ידעת קודם, שלא חשבת,
שלא האמנת......  שאבא, ממתכנת מחשבים יאפי- בורגני שכזה,
יהפוך
לאלכוהוליסט (מסתבר שגראס הוא עישן מאז ומתמיד) ...
ונעם... כמה שהיא בכתה עליי.  
מי ידע שלירון תמיד רצה את נעם... ושהיא רצתה אותו.. טוב שיהיה
להם לבריאות... אני לא יכול לחכות לפגוש אותם.. שיתחרמנו להם
כמה שירצו, בניחוח הבושם שנתתי לה, שבוע לפני.
באמת, לא כזה נורא למות.