הייתי שייכת לו
בעולם שאינו יכול להכיל אותי
ואני, אני לא יכולתי להכיל אותו
ידיו הקרות, הזרות
זורות בי פחדים ודאגות
אני שהייתי כחומר בידיו
שכל רצוני היה להיות כל רצונו
נותרתי חסרת דאגות
אין לי כאן דבר
במוחי אני מפליגה הרחק לארץ זרה
והנה אני יוצרת צורות
מפסלת עצים, קוטפת פירות של בילבול
מציירת אדמה חומה, חמה
קוברת בה עבר פעור וכאב פתוח
אך הפחד שבי מחכה שאפקח עיניים,
מוציא את הסיגריה מפיו, זורק אותה על הריצפה
דורך על הניצוצות האחרונים
את לא תעשי כלום
את לא תסעי, את לא תחיי
את חייך
את יודעת להתחיל
פותחת את הפה, משמיעה קולות התנגדות
אך אינך יודעת לגמור |
