עוצמת עיניים, מתמכרת לתחושה
גלים של זיכרון נוגעים בי, מלטפים
דמעה מתגעגלת במורד הלחי, כהוכחה לכאב שסודק את הלב.
מחכה שפצעים יגלידו
להצליח להתרומם מהכביש
להיות מסוגלת לראות קצה ולא שמיים ללא קצה
לרוץ מהר, לגעת.
איבדתי את הדרך, אני מנסה לחזור.
הצללים מכסים אותי ואינם מרפים.
הכאב הזה חזק מדיי
גדול מדיי.

הייתי בטוחה שהגעתי לבית שלי,
לפינה שקטה בה אוכל להניח את הראש.
אבל זה היה רק תעתוע.
מישהו שיחק לי עם הלב.

ועכשיו, הוא נותר שבור,
על הכביש.