העיר הזו
היא לא טובה אליי
בשלפוחיות מוגלה כף רגליות מנוקדות
שמפריעות לי ללכת
העיר הזו
היא נפלאה אליי
כמו באך בבוקר
מתקפה חושית והרבה מעבר לזה
העיר הזו
לו רק יכולתי למלט ממנה את כל האנשים
הייתי מבריח את כולם בארונות מתים
ומשאיר לעצמי את הרחובות הממריאים
העיר הזו, אם רק יכול הייתי לברוח אליה
הייתי מביא אותך לכאן ומשאיר אותנו לבדנו יום שלם בלי איש
האם טעמת פעם עיר גדולה ריקה מאנשים?
העיר הזאת היא לא העיר בה נולדתי
ועדיין אני לה והיא לי
באינטימיות המונית מפונקת

העיר הזאת
מוות בעריסה מעץ
שריטות חתולים בפניי
ודיונות גורדי שחקים
העיר הזאת
שדרות רחבות מוארות
וכוכבים ברחוב אבל אף פעם
לא בשמיים
העיר הזאת
ציפורי טרף בחליפות עסקים
שלא ממתינות לשלב הנבלה
של המזון האנושי המגוון שלהן
העיר הזאת
גנבים על בהונות ומשפחות ישנות
בבתים מאובזרים מדי
מלאי ראווה שימושית תוצרת שוודיה
העיר הזאת
היא בסך הכל עוד מחנה פליטים
שלא יודע על קיומו

בשדרה השביעית
בין התחתית המבורזלת
לאוכל המפלוסטק
נגלתה לי או בעצם
גיליתי אני בעיניי, פענחתי,
את ניו-יורק
בשלל המבוכיות המביכה שלה
אין עננים בניו אמסטרדם
וגם אם יש
הם מסתתרים למעלה,
על גגות הבניינים המרושעים ביותר
שראיתי בחיי
בהומור, הכל בהומור.
באתנחתיות מופתית
כך הובלתי את עצמי בשדרות
השביעית
השמינית
התשיעית
ברחובות ארוכים
מלאי נשים פרוותיות
שמביטות אליך ברעב
נוסח סומליה
נשות אמסטרדם החדשה
לא יודעות
שהן הולנדיות.
שמישהו יגלה להן,
שהן אמורות בכלל לדבר דאטש
ולאכול מזון סקנדינבי
במקום פשטידות חשק איטלקיות

היום הבנתי שהווילג' הוא בכלל לא כפר.
אין לו סממנים כפריים קלאסיים
ולא תמצא אפילו חקלאי אחד עם טרקטור
נוסע מנומנם על השדרה החמישית
בדרך לעוד יום חריש
ב upper east side
אין כאן בעלי מקצוע מסורתיים
אולי בעצם בכל זאת יש כמה
(בעל חנות אביזרי המין,רוקחי הסמים)
אבל יש כאן ערמות סדורות
של גברים מסוקסים עם ציפור נפש
שאוהבים אחד את השני בלי פחד
בחיי, כל הסיטואציה הסקסואלית כאן
נראתה לי משונה לגמרי בחודש הראשון
אבל אז פתאום
נשביתי גם אני בגבר אחד,
פעם אחת
אבל הכי חשובה
מעבר להדסון השחור
היא ג'רזי החדשה
שלא פוחדת מאמסטרדם החדשה
או לפחות מסתירה את זה כמו שצריך

לבדי בפארק המרכזי
ראש רדיו מהללים את הגנב
והבדידות שלי כאן בניו יורק
היא אותה בדידות כמו בחיפה
רק עם הרואין שיק אמיתי ומפוכח
התחושה מוכרת
אבל המלכותיות משתלטת עליי
ושק תכשיטי נפש זעיר מוצא מחגורתי
ואני עודה לעצמי מספר רב של צמידים ותליוני מזל
משובצי רגשות חמים-קרים
(הבדידות בניו יורק היא מנגנון נפרד)
ואני יושב בספסל עץ מול גשר אבן קטן
מתחת לגשר שביל עפר
מימין לשביל העפר מדשאה
למדשאה יש כמה עצים משלה
בין העצים יש אחד עבה
בצידו של העץ עבה עומדת אישה צעירה
לאישה חולצת אימון ורודה
על החולצה כפות רגליים של כלב רטריבר
הכלב שלה
או לפחות נראה שלה
אבל אי אפשר לדעת בבירור
כי היא יכולה להיות גם
מהלכת כלבים בתשלום
או
מטפלת אישית
או
סוטת מין
או
סתם אישה עם כלב

סוחרי המים של ניו יורק
כבר לא יבואו לחדרי הערב
ואני אהיה חייב להסתפק במים שיש לי
או אין לי
לבלוע
סוחרי המים של ניו יורק
כבר מיואשים ממני
וממלמלים מאחורי גבי
ביטויים הכרחיים
לתיאור המצב האחר שלי
סוחרי המים של ניו יורק
הם אחרי הכול
שמרנים וצפויים
ואין בכוחם לעצור
את השתוללות הדם בורידים
או אולי בעורקים
אינני יכול להבחין כרגע
הרצפה מתקערת מולי
ואני מריח את המרצפות
במשיכת אף ארוכה וקלושה
סוחרי המים של ניו- יורק
הלכו לישון לפני כמה דקות
אבל אני אשאר ער גם הלילה
וזו תחילת תקופה מאנית
שאחריה תבוא תקופה הפוכה
ויש לי תקוות גדולות לגבי עצמי
כמו ילד טוב באמבט

כשבאים לחשוב על זה
(האנגלית היא שפה של עשייה)
אנשי העיר הזאת הם הומלסים
כל אחד מהם
כל נשות העיר הזאת
כולן
כולן
כולן
לאף אחד מהם אין באמת בית
ורובם מבלים את ימיהם ברחובות
בתנועה מלאת הדחקה
מבניין גבוה יותר
לבניין נמוך יותר
מרכבת תחתית   עם נגני גיטרה ספרדיים
למונית נהוגה בידי סיק הודי
ממסעדה צרפתית בסוהו
לכריכייה איטלקית זעירה
בשכונה אחת
או באחרת
לחסרי הבית המבויתים של העיר
יש קרטונים דומים לאלו של חבריהם ברחוב
ההבדל היחיד הוא קיום מצעים
והיכולת להתקלח במים חמים
כשרוצים
רוב האנשים שגרים כאן
אוכלים בחוץ לפחות פעם ביום
לטענת אלה ששאלתי
אין זמן לבשל
וזה גם לא יעיל
אבל
אני יודע שהאמת היא
שאנשי ניו-יורק לא מבשלים
כי הם בדיכאון
יש בהם משהו עצוב שלא מאפשר התמסרות
והם מכונסים מדי בלי להשקיע
עקומים מדי בשביל לחתוך ירקות