ארבל הכרמלי / תקווה |
שוכב לבדי וראשי על הטלפון,
חושב עלייך עד כאב ושברון,
יודע שגם את כאובה
אך היש איזו ברירה?
נתלשנו, נקרענו אחד מהשנייה -
להמשיך ולשאת חיוכך ולבי - זאת התקווה
לימים שהעננים באמת נמוכים,
שתגרום להאמין מה המחר יביא,
אף כי היום מאומה לא נהיר.
1/10/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|