בת 30 הייתי אתמול,
והנה כבר עבר לו יום
ועכשיו עוברת לה דקה
ואני כבר בת 30 ועוד טיפה.

איזה כיף שהטיפות הקטנות,
הרגעים שבניתי וכתבתי בחיי,
הפכו לשירה במילותיי.
איזה תחושה מדהימה,
לדעת שכול הכאב,הסבל
והרגעים הקשים,
הפכו לטיפות של אנשים אוהבים.

כי אני זה לא המספר 30,
אני תוצאה של אנשים שהיו לי לסיבה,
לקום ולהלחם על חיי,
להגשים בלב שלם את שאיפותיי,
לרדוף אחר חלומותיי
ולהביט אחורה על 30 שנה
ולהרגיש שגדלתי וצמחתי כאישה.

בת 30 הייתי אתמול
וזכיתי לראות את המחר
וזכיתי לזכור את האתמול
וניתנה לי הזכות
להכיר אנשים
שרק בגללם, הפכו חיי
למסע, לדרך שאותה אנצור
במילותיי, בשירה, בתפילותיי.



תודה למוריי, חבריי ומשפחתי שעזרו לי למצוא את הדרך ללב
שלי