אני יושבת וכותבת מילים,
מנסה לכתוב את הכאבים.
אני יושבת ומבקשת לחזור בזמן
אל היום בו הפכת לזכרון,
לאותה תחושה נוראה
שאין לי כבר אותך.

ואני יושבת ומדמיינת
איך כול המילים,החוויות,
הרגעים הקטנים והגדולים
לא היו הופכים לדמעות,
לא היו הופכים לכזאת שירה
כי אתה חסר לי
ואני זקוקה לך.

אני רוצה שתחזור,
לא רוצה עולם בלי ערן.
התמיכה של אחרים,
זו לא התמיכה שלך.
הצחוק הוא לא אותו צחוק,
הדיבור הוא לא אותו דיבור
והחיבוק הוא לא אותו חיבוק.

כבר עברו שלושה חודשים
והעולם ריק בלעדייך.
כבר אין לי את אותם מילים
והחלומות הפכו לכואבים.
ואתה כבר לא בא אלי בחלומות
כי כבר נפרדנו בדרך שלך,
אבל אני עדין מחסירה פעימה
כשאני נזכרת בך.



מוקדש לערן טל,אהוב שלי  ז"ל...כבר 3 חודשים בלעדייך