אילן התחיל להיחנק לידי. לא עשיתי הרבה. מה אכפת לך? שייחנק.
"אילם, אתה מזה ציני, אתה יודע?" אמרתי לו.
"קיבלתי המבורגר חינם מבורגר ראנץ' (ימח שמם)", אני זוכרת שהוא
אמר את זה. אז עכשיו הוא נחנק. יופי. ומה המוסר השכל ילדים?
יופי.
כן טוב, אז אמא של אילן החליטה לתבוע את בורגר ראנץ' (ימח שמם)
והם מצידם הציעו לה שבמקום להגיע לבית משפט הם יזכו אותה במלאי
המבוגרים לשנה. עכשיו גם אמא של אילן תיחנק. תורשתי. יופי,
נהדר.
אז לצורך המשך הסיפור, אילן הצליח להחיות את עצמו.
"וואי אילן, הרגע הייתי בטוחה שראיתי אותך לוקח דף נייר ואוכל
אותו."
"מה? טוב בסדר, מה שתגידי." הוא חזר לזמר מזמור שלמד בכתה
אתמול והתחיל לכתוב דברים מוזרים על השולחן. קריפי משהו.
יופי.

"תגישו לי את העבודה כבר, תלמידים עלובים ואומללים. וואו איזה
משקפיים יפים יש לי המממ" אמרה אורסולה.
אורסולה היא המורה שלנו להסטוריה, או משהו. הקול שלה הוא...
איך לומר... צרוד, צרוד מדי. היא מתגוררת במערה באוקיאנוס שלפי
השערות עברה במקום מעבור שאחד ממיכליה שנשא חומר רדיואקטיבי
נסדק ונשפך עליה. בגלל זה הפנים שלה, ועוד כמה דברים, נוזלים.
בקיצר, ראיתם בת הים הקטנה? (ברור שכן!!!) אז אורסולה, אותו
מראה אותו קול. יופי, נהדר, נפלא!
"בשום פנים ואופן אני לא מוכנה ללמד קבוצה של אנשים שמנתהגים
כאילו הם באמצע השוק!" היא נהמה.
"אכפת לנו מאד" התחצף אסף. אה סליחה, מה הקשר ללהתחצף? לא
גבירתי זה ממש לא בסדר, הוא רק הביע את דעתו, זה הכל. והיא רק
לקחה לו את הקול כעונש, זה הכל. יופי. אחרי זה היא גם דפקה לו
את הראש בקיר.
"איפה היינו? המממ" היא המשיכה ללמד, או משהו. נהדר. העיקר
שהמכשפה הביאה לי 93.

אילן התחיל להירדם. איזה באסה שהוא גוסס. דווקא אנחנו מסתדרים
לא רע בזמן האחרון, אילן ואני.
"את חושבת שבעת העתיקה, הייתה הסטוריה?" אילן הציב בפניי את
שאלת היום העמוקה בטירוף.
"לא אילן, אני לא חושבת" עניתי.
"מסכן, עוד מעט מת. צריך להיות נחמדים אליו" חשבתי לעצמי.
"אבל אני יכולה להביא לך אינציקלופדיות שתוכל לבדוק בהן",
הצעתי. איזה רעה אני. נהדר.
בכל מקרה בואו נחזור קצת בזמן. בערך חודש אחורה.
בשיעורים של אורסולה כל שיעור הוא שיעור הכתבה. כל מה שהיא
אומרת צריך בסופו של דבר להכנס למחברת של 40 עמודים בסוף
השיעור. אז אני החלטתי לתרום לקהילה לשם שינוי ולתעד את מה
שקורה כאן, כדי שאחרי ש40 ילד יאבדו את הקול שלהם יהיו לי
הוכחות בגלל מי זה קרה. סנפירים ורגליים. את המסמך של עמית אני
אשמיד, כי ביקשו ממני. יופי. נפלא!

"תמותי..." אילן ניסה להשתתף בשיעור.
"אילן, מה דעתך על הגלובליזציה של מוקדון< המממ" לחשה
אורסולה.
פניו של אילן הלבינו. עוד שבץ בדרך (שבי המשתבץ!). יופי.
נהדר.
"גלובליזציה Sucks" אמרתי.
"מי אמר את זה?" התנפחה אורסולה.
"עידן!" אמרו כמה ילדים. איזה נחמדים הם.
אורסולה הפנתה את גופה לכיוון של עידן.
"עידן, צאי מהכיתה שלי"
"אבל למה?" ענתה עידן על סף בכי.
"צאי. צאי מהר. ואל תחזרי לעווווללללאאאאאם!" התרעמה אורסולה.
כולם היו בפאניקה והחלו לרוץ לכל עבר. נהדר, נפלא. אורסולה
זחלה לכיוון השולחן שלי ושל אילן, שהחליף צבעים בקצב מטורף.
היא תפסה אותו בצווארו ואכלה אותו. ובעוד הוא צורח היא גנבה לו
את הקול ושמה בכיס.

"וואי, קטע כבד זה היה עכשיו", חשבתי לעצמי. זה לא כל כך משהו
מה שקרה כאן עכשיו. לא נהדר ולא נפלא. לא יפה... די מבאס
אפילו.
מה אני אעשה עכשיו? ויותר גרוע, מה יהיה הצעד הבא של אורסולה?

השיעור ניגמר.