עם אהובתי נועדתי לשעה
להקל נפשי הכואבת באהבה,
התיישבנו על שפת הפלג
והיא ליטפתני בידיה הצחורות כשלג,
אומרת: "הקל על עצמך עמי;
רכז כל מחשבותיך רק בי,
ואהיה לך כאימא אדמה
לנבט שצץ זה עתה".
ואני, כסיל לא קטן,
חבור אל זיכרונות העבר
המטרפדים התמקדות באהבה,
ישבתי והזלתי דמעה.
למה לא אקום ואלך לי עם אהובתי
ואבנה בקתה קטנה במו-ידי
על גדות אותו פלג מן האגדה
ושם אמצא לי קצת שלווה,
יום וליל תדיר אשמע
קולות מים הלוחשים בדממה
אל שורש אהבתי:
"תפסיק להיות הגיוני!"
02/09/03 ©
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.