אל מול פני כוכב לבנים
אשר בחלב השחר הולכים ונמוגים, (בחלב- ל'
צרויה)
משכים אנוכי כציפור ומגשש דרכי
בין מציאות לחלום -
די לערפל על דרכים אובדות;
הגיע עתי להיות עטור נצחונות,
להמיס זהבה הכמוס של אהובתי
המסנוור את לבי
ותהא את ימיי ולילותיי מרעידה
כסופה של אור שבכל מסתוריי תאחז כלהבה.
שרוף-מבט אפול מתפלל
להיות דולק בעקבותיה ולהינצל.
08/12/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.