בלילה ההוא פגשתי את אימי מתעופפת ובידיה שני סירים.
היא מעבירה מיד ליד כמו לוליינית של קירקסים
המכסה הכבד מתעופף מעל לראשה
פעם מכסה הסיר מימין ופעם משמאל
וכולם מצטופפים למטה כגוש עגול.
אלה מתפעלים, אלה מזלזלים
ואני כרגיל מתביישת, מתכחשת,
זה לא מכובד, זה לא נאה,
להתעופף עם סיר מפויח שכזה.
ופתאום,
יורד עלינו ברד של כלים,
צלחות עם ספלים,כפות קנקנים
וכול הנכבדים,
ממהרים,חוטפים, אוספים,
תופסים, ממלאים, מושכים, נדחקים,
דוחפים וצובטים
כי מתוך הענן
מגיע ריח של אוזני המן
של רגל קרושה, עם קוגל מתקתק
כוסמת יבשה דחוסה עד מחנק,
הרינג שמן,כופתאות של חג.
ולראש השנה גם ראש של דג.
ואימי דוהרת למעלה במרומים
מטילה אלינו מתוך הסירים
שפע של:
חיינזלך עם לטקלך,
רוגלך עם פרפלך,
קלופסלך עם בובלך,
ובלינצלך עם אפלך.
וכולם טועמים, זוללים, מלקקים,
מקנחים, משהקים, מגהקים ומפהקים.
ולאחר הסעודה, הם חוטפים
"דרימל" קטן למנוחה.
ואימי מציצה אלי מלמעלה בנזיפה "מה זה?
לא גמרת את המרק? לא לקחת מנה שנייה?
מה קרה מיין קינט, את לא רעבה?"
היא מנופפת לי לשלום
ונעלמת לתוך חלום
ומשאירה בידי קופסה קטנה
עם חוט ומחט וכפתור בודד
וגם שני סירים מפויחים
ומכסה אחד כבד.
חיינזלך עם לטקלך.....=שמות של מאכלים
"דרימל" = שינה קלה
"מיין קינט =ילדתי |