בדירה עלובה עם חלון ענק לי הוא בחר למות לא להאמין שבן אדם
יכול לעשות כאלו בחירות.
בחר למות זה מושג קצת מוגזם בהתחשב בעובדה שזה לא נתון לשיקול
דעתו אבל הוא כבר לא נלחם מלחמות זה לאנשים שיש להם כוח שיש
לאם עוד למה להלחם ולו כבר אין כוח (או למה להלחם) הכאב והמכות
והדמעות שאבו ממנו כל טיפת כוח שנשארה לו וזה עוד בלי לדבר על
המחלה שמכרסמת כל חלקה בריאה בגוף שלו ועוד מעט תכלה אותו
לגמרי ולא ישאר ממנו ולו רק זיכרון.
שלמה ארצי שר למישהי שאחרי הכל היא שיר גם הוא רוצה להפוך לשיר
יום אחד והיום הזה כנראה קרוב. בדירה עלובה עם חלו ענק לים
וקוקטיל של כדורים הוא בחר למות מוזר שהמוות הגיע אליו כל כך
מהר יחסית לבן אדם שפחד ממנו כל כך הוא זוכר איך בגיל 18 אמר
לסבתא שלו שהוא פוחד מלמות והיא אמרה אני כבר לא מפחדת ואתה
בכלל לא צריך לחשוב על זה זה רחוק. אסור לך לחשוב על זה עכשיו
יש לך עוד זמן. אבל הזמן שלו קצוב בשעות ובימים ועכשיו הוא כבר
לא מפחד אולי קצת מחכה לזה כמו חבר ותיק או חבילה שהוא מחכה לה
בקוצר רוח. כמו שסבתא שלו כבר לא מפחדת.
ובלילות כולם באים לבקר אותו אחד אחרי השני ולכולם הוא סולח
ולכולם הוא מתגעגע.

יובל
בפעם הראשונה שהם נפגשו עם טיילו על חוף הים ביום חורף אין דבר
יותר מרגש מזה. הם הלכו ברחוב שמצד אחד יש בו וילות ומצד שני
הים הכי יפה שיש והוא לא ידע אם זהזה איך הוא בכלל יכול לדעת
מה הוא מבין בזה בכלל בגיל 17 וחצי הוא עדיין לא יודע יותר
מדי. הריח של הים והריח שלו היד החמה שלו והמבט החולמני. אולי
זה זה. הוא נתן לו את עצמו בלילה הראשון הכל הלך מהר בשבילו.
וכטבעם של דברים שזזים מהר הם נגמרים מהר אחרי שלושה חודשים.

רון
רון בא אחרי תקופה של הרבה פגיעה עצמית המון גברים בלי שמות
בלי פנים גומרים הולכים. אבל גיל היה שונה לרון היו פנים
ואפילו שם. משהו שמזמן לא היה לו. רון בא והסעיר את הגלים בלב
שלו שנחבטו בדפנות של הקיום הוא רשם שירים על איך שהמגע שלו
עושה לבכות ועל איך שהוא מציל אותו מעצמו הוא ואיך שאהבה עושה
לו טוב זו היתה אהבה טובה רון החיבק אותו וחבש את הפצעים שהוא
עשה לעצמו

עמיר