אני הולך באמצע חולון שנראית לי כמו זיוף עיר של ממש וחולם
שאני חופשי בדיוק כמו ההיא ממולי... שמותר לי להסתכל על גומות
של נערת חן. ומותר לי לצחוק על הכפכפים שאת נועלת...
ואם לחשוב על זה ממש את כמעט לא יפה, במיוחד כשאת שותקת...
אז אני ממשיך ללכת ולצחוק על עצמי עם קופסת תירס מלוכלכת
שמסתירה את מה שלא רציתי שתראי.
מימיני עובר נהג שבטח קיבל רישיון אתמול אם הוא מאט בזכות
קדימה.
וזה גרם לי לחשוב על הכתב המכוער שלי ועל מתי אני בעצם עובר
מדינה.
אני בוחן את קצב הליכתי ומגלה שאני בכלל לא זקוף, ובאמצע
חולון עם תירס ביד אני מתרגל את פסיעותיי הראשונות מחדש.
כמו תינוק שמתחיל לרוץ ותמיד אומר את המילה שאתה לא רוצה
לשמוע: אבא.
ולפעמים קצת משה.
משה הוא בכלל דמות מסתורית בתנ"ך אבל תורה דבר מתסכל.
וכמה שאין לי כוח ואני מכיר את עצמי, אני אטריד את מוחי
במחשבות על משה.
ומי זאת שרה ומי זאת יעל ואם רחב היא זונה בדיוק כמוך.
יסמין עוברת ממולי, ואני פתאום משתתק.
לאן נעלמה קופסת התירס שתראה שאני בריא ואיך בכלל הלכתי
כשהייתי קטן.
היא לא אומרת הרבה בדרך-כלל אבל היום היא חרגה ממנהגה החשוב
ובכתה לי כמה רע לה וכמה אני יפה כשאני עצוב.
זה נגע ללבי, אם לומר ת'אמת, שהיא גילתה שאני בעצם קליפה.
ושבתוך התיק שלי יש שמיכה לרחובות החשוכים של חולון בלילה
ההזוי שמצפה לי לבוא.
כל-כך רציתי לנשק אותה ולהגיד לה כמה היא יפה כשאני עצוב.
אבל כמו אידיוט כל מה שהיה לי לעשות זה לחפש את הקופסה
הדפוקה.
היא הלכה ואני קמתי משינה. התעוררת לידי, יפה ממחלה, ולחשת לי
שיסמין באמת יפה...
אז היית שם?
משה זה אמיתי... האידיוט ששינה לי ת'חיים.
לא חבר שלי ובכלל לא בכיוון הרומנטי... אבל יצר השראה
מהשטויות שהוא עושה.
בן... זה כבר משהו אחר אצלו...
סתם שתדעו. | 