תמיד עניינה אותי האגביות. ובמיוחד: עשיית דברים באורח אגבי.
פעם חשבתי: אגביות זה משהו מאד מאד בסיסי בעולם. חשבתי ככה כי
למשל אי אפשר לעשות כל דבר באורח יפה. לדוגמא, לרצוח, אי אפשר
לעשות באופן יפה. אבל לעומת זאת אפשר לדבר באורח אגבי, אפשר
להסתכל באורח אגבי, ואפילו למות אפשר למות באורח אגבי, סתם
ככה, אז חשבתי: אם אפשר לעשות כל דבר באורח אגבי, סימן שאגביות
היא משהו בסיסי בעולם. יום אחד שאלתי מישהו ברחוב: אתה חושב
שאגביות זה משהו בסיסי בעולם? ואז הוא ענה לי -מה? לא והלך.
אבל מה שמצחיק בתשובה שלו זה שבעצם הוא ענה לי באורח אגבי אז
הבנתי שבעצם הוא כן חושב שאגביות זה משהו בסיסי בעולם והוא
ניסה להמחיש לי את זה. או שאולי אסור לו להגיד לי שזה משהו
בסיסי בעולם. כי המון אנשים כל הזמן מחפשים את משמעות החיים
ודברים כאלה ואולי הוא מפחד להגיד שאגביות זה בסיסי בעולם סתם
ככה ברחוב כי מישהו עלול לשמוע אותו ולכעוס מאד. כי אותם אנשים
שלא מבינים שאגביות זה משהו שהוא בעולם בסיסי, יכולים לכעוס
מאד. מישהו שמתנהג באגביות, הוא לא יכול לכעוס, ובמיוחד לא
מאד, כי כשאתה כועס אתה מנסה לתקן משהו או שאתה חושב שמשהו לא
בסדר. אבל דברים הם לא בסדר רק אם יש איזה קריטריון לשפוט אותם
ואנשים שמבינים שהכל אגבי גם מבינים שדברים סתם קורים. אז יש
אנשים שחושבים שזה בסך הכל טוב להאמין שהכל אגבי כי ככה לא
כועסים על שום דבר וכעס מוביל לבעיות לב. אבל בעיות לב גם
יכולות להופיע בלי כעס, סתם, באורח אגבי כזה, אז אני לא מבין
מה זה באמת משנה.