"לעיתים יש "פספוס" במטרה המרכזית של משלחות נוער לפולין",
טוענת המורה הנכבדה לספרות ברכה דרוקרש, לספרות, אמנם טענה זו
איננה נכונה, ביחוד מכיוון שאי אפשר לומר שהיא הייתה שם בעצמה,
ולפי כך לא הרגישה את הלחץ בתאי הגזים ובמשרפות במחנות ההשמדה,
לפי כך אני סבור שאין היא יכולה לשפוט אותנו התלמידים שהיו שם,
והרגישו את הצורך להשתחרר, משום שבהלך המסע אתה סופג את כל
אותם הרשמים, ולא פלא שאתה מרגיש צורך להשתחרר במקצת, אישית עם
לא הייתי משתחרר הייתי משתגע.
וכי למה שבני נוער לא ייסעו לפולין, ולא רק כדי ללמוד אלא גם
כדי ליהנות במקצת, אישית אין אני חושב שיש איזשהו חטא בהנאה
מנסיעה לחוץ לארץ גם אם זה לצורך מסע קשה כמו המסע לפולין.
שהרי אותו נוער שיוצא לאותו מסע בעקבות השואה ולא רק, עתיד הרי
להתגייס עוד שנה שנתיים לכל היותר, ואין סיכוי סביר שתהיה לו
הזדמנות לצאת לחו"ל לפני הגיוס זאת אומרת עוד ארבע שנים לפחות.

נכון שתלמידים במסעם בפולין גם נהנים בין השאר, אך זה כמו
שאמרתי כבר איננו חטא, הרי חלק מהמסע לחו"ל הוא גם לצורך הנאה.
במקרה ולא היו רגעיים חופשיים או בידור מסוג כלשהו הייתי
משתגע כאמור, הרי גם בגלל הסיבה הזאת אין המסע עוסק כולו
במחנות השמדה, אלא גם בתרבות היהודית בפולין שלמרבה צערה של
הגברת דרוקרש לא כוללת רק פוגרומים, אלא גם אתרי קישור עם
פולנים, צ'כים וכו'... בין השאר הסיור עוסק בבתי כנסת בתי מדרש
ועוד דברים שפיארו אי שם בעבר את יהדות פולין המפוארת. ונכון
שיש רגעים שמחים במסע האומלל הזה שלפי גברת דרוקרש בני נוער
בעלי העצבים הרכים והעדינים לא צריכים לצאת אליו, וכי לאיזו
צורך, שאנשים מבוגרים יצאו לפולין אין זה עסק לילדים הם צוחקים
יותר מדי, לא? טענה דומה מעלה שולמית אלוני, אין צורך שבני
נוער יצאו לפולין מי שמתעניין שיצא וכי למה לנו לזכור את השואה
המדינה "פורחת", הבה נשכח את העבר ונתרכז בהווה ובעתיד כמו
השלום עם הפלשתינים, מה ששוכחת שולמית אלוני לומר זה שהעם
היהודי הוא עם שחי עם עברו אחרת היא יכולה פשוט לעבור לגור
באוגנדה. ולבנות שם מערכת חינוך מפוארת על יסודות העתיד השחור.

עוד טוענת המורה דרוקרש שזה חטא מצד התלמידים לשבת בלובי או
בבר של המלון (למקומות אחרים אסור לצאת) או סתם לתת חצי שעה
חופשית התרשמות עצמית ולקניות בשוק.  על כך אני חייב לומר
שטיול או מסע , ולא רק בחו"ל יש צורך בהתרשמות עצמית שלך, ולא
רק מזאת שמעביר אליך המדריך שמנחה אותך בדרכים. כמו כן אין זה
נעים לחזור הביתה בלי מזכרות , משם- מעבר לים, לפחות כדי
להראות שהייתי שם, וגם לומר שכשהייתי שם חשבתי עליכם
והתגעגעתי.
בהקשר לישיבה בבר שהמורה הנכבדה מתנגדת אליה, נכון, הוכח
שהקולה היא משקה  שמזיק לבריאות (ומצדי שלא תשתה אותה), אך אין
כל רע לפי דעתי בכוס או שתיים של המשקה בייחוד שהוא כשר בכל
מקום, ונמכר בבקבוק סגור.
לפי כך אני רואה לעצמי חובה לציין לעצמי ולשאר העולם, והקוראים
שאיני מסכים עם דעותיה של המורה הנכבדה, ברכה דרוקרש, ואני
חושב שזה רצוי אפילו מאוד עם לא חובה לשלוח משלחות של בני נוער
לפולין, ולא רק כדי לרסס גרפיטי עם הכתובת היינו פה אלא גם כדי
ללמוד על העבר ולא למחוק אותו מדפי ספרו של העם היהודי כמכחישי
שואה גויים, ולומר עד כאן מספיק בואו נשכח ונסגור עניין צריך
להמשיך ללכת הלאה. מסיבה אחת פשוטה זה אסור