כבר אחרי החגים
החלו ימות החולין.
שוב מתחילים לקרוא מבראשית:
זכר ונקבה בראם
ויברך אתם -
שני פרצופין היו לו לאדם, אחור וקדם,
הוא והיא, גב אל גב
ויקרא את שמם אדם ביום הבראם,
ולאדם לא מצא עזר כנגדו,
ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה
ויבאה אל האדם.
אבל אנחנו, רעיתי תמתי,
מראשית בריאתנו - כרבים,
פרשי כנפים למעלה
ופניהם איש אל אחיו,
ושלום ביניהם ואוהבים זה לזה
ונוהגים אהבה ורעות.
הייתה אהבתנו סנה -
בערת   כאש ואיננה אוכלה.
שוב מתחיל העולם מבראשית -
לבשו השמים את כסותם הלבנה
ומזגו כוס ראשון של ברכה,
כבר התקשט עץ השסק
בתכשיטי פרחיו הבוהקים
הרוח מלטף בעוז את ראשי הברושים
ומאסף ציפורים נדד לדרום.
ואני בשלכת.
הנשאר בי כוח
להתחיל מבראשית?