השעה 7 בבוקר השעון המעורר לא מפסיק לצלצל,מעין סימפוניה של
רוצח.
אני בתגובה מכוון אותו ל7 ורבע,כדי שנדביק עוד רבע שעה של
נימנום.
אני קם באילוץ מהמיטה "חייב לקום יש בית-ספר" אני אומר לעצמי.
אני פותח את העינים קם מהמיטה ומכין לי קפה.
הדרך עד לקומקום היא בחצי שינה שמלווה במחשבות על מה יש לעשות
היום.
טוב נו יש אחריות,אני חושב לעצמי:
"אני יתקלח עכשיו יתארגן ילך לבית-ספר,אני בטח יהיה עייף כשאני
יחזור אז אני יישן ואחרי זה אני ישטווף את הבית..
כבר סופשבוע ככה שהבית יהיה נקי לפחות.
בדרכי לבית ספר נתקלתי בפועל בניין ערבי שמחפש את הארנק שלו.
הוא יודע שאם הוא לא ימצא אותו הוא לא יוכל לחזור הביתה כי יש
בארנק אישור שהייה בארץ.
לא שאני שונא ערבים,אני קלטתי את הארנק אבל החלטתי שלא להגיד
לו.
שלא תבינו לא נכון,בחופשת הקיץ שלי עבדתי בתור פעול בניין מן
המניין(חרוז=תפוז:).
בכל מקרה אני ממשיך ברכי לבית ספר ואני רק הבראתי מצינון שגרם
לי להיות תתרן לאיזה שבוע,ופתאום עולה צחנה לאוויר של ריח של
ביוב.
אני קולט איזה בור ספיגה פתוח ומשאית שואבת ממנו "איכס איזה
באסה לשאוב חרא,איך הוא עולה לו גועלללל" המחשבה על האדם הזה
שמפעיל את המשאית של השאיבה,כאילו זאת העבודה שלו.
מעניין מה הוא עונה כששואלים אותו במה הוא עובד... הו מילא.
"שיייט" שכחתי להביא כסף לסיור המורה תירצח אותי,הבטחתי לה
שאני יביא לה היום!.
אני יתרץ לה ששכחתי כי אני מיהרתי לצאת.
בכל מקרה הגעתי,והשומר הזה מעצבן,כל בוקר אותן שאלות,"איך
בלימודים",מה עם בחרורות?".
כאילו אני שואל את עצמי מה האינטרס שלו לשאול אותי את זה.
זה לא מעניין אף-אחד אז למה שזה יעניין גבר בשנות החמישים
לחייו?,אולי זה מה שנשאר לו לעשות בחיים.
רק הוא יודע את התשובה לזה....
אני נכנס לכיתה ואני רואה את כל החבר`ב יושבים על
השולחנות,"בואנה כבר חמישה לתשע השיעור התחיל לא?,איפה
המורה?".
"היא מאחרת",עונה החננה של הכיתה.
המורה נכנסת באיחור של רבע שעה,עם משקפי שמש שמכסות חצי
פרצוף,החצי השני אדום כעגבניה.
"בוקר טוב תלמידים,תשבו בבקשה אני רוצה להתחיל את
השיעור",מבקשת המורה.
אני שומע על הקול שלה צרידות של סיגריות והעידר שתייה.
מסתבר אחרי השיעור,אחת התלמידות שיודעות הכל על הכול,סיפרה
שהמורה להבעה רבה עם בעלה אתמול בלילה,אחרי שהיא תפסה אותו עם
השכנה שהיא קטנה ממנו בעשרים שנה.
בואנה זה מעלה נקודה למחשבה,מה האינטרס של בחורה להזדיין עם
גבר נשוי שגדול ממנה בעשרים שנה?,מזה נותן לה? אני אפילו לא
בטוח שסיפוק מיני.
נו מילא העולם הזה לא מובן.
בהמשך ההפסקה הלכתי לקיוסק של הבית ספר לקנות קרטיב,בעל הקיוסק
הוא בחור שהיה לו קיוסק לפני הקיוסק של הבית ספר,ובאיזה פיגוע
התפוצץ לו כל הקיוסק.
הממשלה בתמורה נתנה לו קיוסק בבית ספר שלנו,קיבל גמול
מהממשלה,אבל את השריטה מהפיגוע והפצעים הפיזיים והנפשיים אני
לא בטוח שהם הצליחו או יצליחו לתקן.
לפני שנכנסתי לשיעור האחרון ראיתי את אחד החברים שלי במסדרון
נעצרנו ופתחנו בשיחת חולין,אתם יודעים השאלות הרגילות:
"מה המצב","מה קורה",וכו וכו.
הבחור הזה היה בשליחות בארה"ב עם ההורים שלו,והסיבה היחידה שהם
חזרו הם בגלל שההורים שלהם(הסבים והסבתות של חבר שלי)בקשו מהם
לחזור.
איזה חוסר פטריוטיות!,נו מילא מי אני שישפוט.
פרופיל 97 ואני לא יעשה איתו כלום.
מדינה דמוקרטית,יש לי זכות לבחור.
אני חוזר הביתה מתיישב לי על המחשב וכמובן נכנס למקושרים.
העניין הוא שבמקושרים יש סתירה בין הנושא שמדובר בו, לבין
המציאות,אני יסביר.
מקושרים מדבר על כך שכל 2 אנשים בעולם מחוברים זה לזו במקסימום
של שש קשרים,זאת התיאוריה.
אבל במציאות "מקושרים" הוא טרנד לא נורמלי שתופס אלפי
אנשים,וגורם לכך שאנשים מתחברים אחד לשני בלי להכיר באמת.
שלא תבינו לא נכון גם אני כזה.
גם אני רוצה להרגיש "מקושר" ולא בדרך של מאפיה.(ארגון פשע :).
"אין הודעות חדשות,שום כוסית לא הסתכלה בפרופיל,יאללה נלך
לישון".
אני מתעור למשמע צילצול הפלפון שלי,"הלו" חצי ישנוני אני עונה,
"דור" אני עונה בחיוב.
"מה הערתי אותך?". אני עונה:"לא לא מה פתאום".
היי מה קורה זאת ליאור רציתי להגיד לך שאני צריכה ממך עזרה
להפיק איזה אירוע בהתנדבות,ואתה צריך לנגן בו,בקיצור יש לי
תפקידים בשבילך אז תבוא מחר בחמש בסדר?".
אני עונה:"אוקיי,בכיף".
בואנה איזה חוצפה יש לאנשים היום,הם מנדבים אותך ורק אח"כ
אומרים לך!,זאת חוצפה!.
וואני אני חייב להתחיל לשטוף כבר השעה שש.
אני אוסף את הבית שומע לי מוזיקה.
ברקע השיר WISH YOU WERE HERE
של PINK FLOYD.
אני חושב על המילים שלו, על המסר שלו,ואני מגיע לתובנה.
אנחנו כל הזמן מתעסקים במה שאנחנו רוצים שיהיה לנו ומה
שהחמצנו.
אנחנו לא מסתכלים על מה שיש לנו(תהרגו אותי איך הגעתי מהשיר
הזה לתובנה כזאת,אבל זה פינק פלויד אז לא משנה).
אני רק עכשיו מפנים את מה שג`ון לנון אמר ואני לא יצטט כי אני
לא זוכר בדיוק את מה שהוא אמר, זה הולך ככה:
אדם חושב לעצמו מה השלב הבא בחיים שלו ולא נהנה מהרגע, מעין
מירוץ כזה אחרי משהו שהמטרה שלו משתנה.
אני ייתן דוגמא: אני עכשיו תלמיד ואני אומר לעצמי,יאללה תן לי
לסיים בית ספר אני יילך לצבא איזה כיף.
שאני יהיה בצבא אני יגיד נו תן לי לסיים צבא כבר וללכת
לאוניברסיטה.
בקיצור כל החיים לרדוף אחרי מטרה משתנה.
מהון להון אני כבר שוטף,אני מתחיל למשוך מים החוצה ונשבר לי
המגב באמצע השטיפה,"איזה זין,מה אני עושה עכשיו כבר 8 בערב
והסופר סגור".
שכחתי לציין את העובדה שרק עברתי דירה,ככה שאני לא ממש מכיר את
השכנים,אבל אני זקוק נואשות למגב.
אני ניגש לבית של השכנים מצלצל בפעמון ואז נשמעת צעקה "מי זה".
אני עונה"מתרימים" סתם סתם .
"זה השכן החדש", טוב אתם יודעים שהשיחה הזאת תמשיך רק כשהיא
תפתח את הדלת.
היא פותחת את הדלת, ואני מתחיל לגמגם
"אמ אמ א-אני השכן שלך פה ממול ואני במאצע שטיפה ונשבר לי
המגב,זאת תיהיה חוצפה לבקש ממך את המגב לשעה הקרובה?".
היא צוחק ועונה בציניות"לא!,מה פתאום בחצי חיוך" ואז אני צוחק
צחוק מזויף לתת לה להרגיש שהיא מצחיקה.
בכל מקרה סיימתי לשטוף ובאתי להחזיר לה את המגב.
היא הזמינה אותי לקפה, לא יכולתי לסרב למרות שהיא גדולה ממני
ואני לא חושב שיש לנו נושא משותף לשיחה.
מפה לשם העניינים קצת גלשו היא עזבה את בעלה אחרי שהיא תפסה
אותו בוגדת בו עם בחורה שקטנה ממנו בעשרים שנה.
מסקנה לחיים:
אל תחליטו שהעולם משוגע אלא אתם