[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'ניה צנטר
/
חוזר הביתה

"כמה יעלה לי לראשון?" הוא שואל. לדפוק לו מחיר מופצץ, או
להפעיל לו מונה? הוא נראה שוקיסט צהוב כזה, ולא נראה לי שחסר
לו כסף. חוץ מזה, הוא האחרון שלי להיום. יאללה, בוא נרוויח
קצת דמי כיס. "150 שקל". יופי, הוא קונה את זה. "מאיפה הגעת
עכשיו?" "מה?" הוא שואל. שוקיסט רציני, הילד. זאת הבעיה אצל
אשכנזים, הם תמיד לחוצים כאלה, כאילו הם פוחדים מהחיים. או
שאולי הם פוחדים לחיות. "שאלתי מאיפה הגעת." "אהההה", הוא
עונה, "מלונדון. טיילתי שם חודש עכשיו. אני כבר שנים חסכתי
לטיול הזה... חבל שזה נגמר." "וואלה? מה עשית שם חודש?" "אתה
יודע... הייתי בכל המקומות החשובים... ארמונות, מוזיאונים,
גנים וכו'." בחור טוב, הילד. רק קצת חננה. אולי אני אעשה לו
הנחה בכל זאת.
"אתה לא יודע לעשות חיים. מי נוסע לחו"ל כדי לבקר במוזיאונים?
החיים קצרים, אתה מבין מה שאני אומר לך? מה זה משנה אם ראית
כמה ציורים של קדושים נוצריים שכמה סטלנים ציירו לי 500 שנה?
בעוד 20 שנה, כשתיזכר בטיול הזה שלך, באמת תרגיש טוב עם עצמך
שראית את הפסל ההוא או הציור הזה? לא! אבל אתה כן תרגיש טוב
עם עצמך אם תיזכר בבלונדה שזיינת פה, בסנפלינג שעשית שם,
ובתחרות ההיא שקיבלת בה מקום ראשון. צריך לנצל כל רגע ולהגיע
לשיאים ולרגעים שלא יחזרו על עצמם. אתה מבין על מה אני מדבר?
כשתסתכל אחורה, אתה צריך לחשוב 'וואלה, ניצלתי כל רגע, ואני
אשכרה מבסוט ממה שעשיתי, ואין לי חרטות'. קלטת?"
הוא נראה לי קצת בהלם. אני חושב שמה שאמרתי לו הרגע אשכרה חדר
לו לראש. "אתה יודע... אתה צודק", הוא אומר ומשתתק. בטח שאני
צודק. כי אני יודע על מה אני מדבר. "אתה בחור טוב. אני אתן לך
את הנסיעה הזאת במאה שקל. תתחיל לחסוך לטיול הבא." "תודה
רבה!" הוא עונה. "עזוב. אל תדאג. תגיד, מה קורה איתך חוץ מזה?
יש לך אישה, ילדים, משהו?" "לא", הוא עונה. נראה קצת שבוז.
מסכן הילד. רק נחת בארץ והרסתי לו את כל הטיול. "אין לי
משפחה". שוב השתתק. "קיצר, אנחנו מתקרבים לראשון. איפה אתה
גר?" "רחוב הכוהנים". "הכוהנים? מה הסיכוי? זה הרחוב שאני
גרתי בו כשהייתי ילד!" מה הסיכוי שזה יקרה? צריך להכניס אותנו
לספר שיאי גינס! "איזה מספר בית?" "חמש!" "גם אני!" "מה
הסיכוי?" "אין לי מושג!" "איזה קטע!" יא אללה, הילד גר בבית
שלי. את הזמנים הכי יפים שלי העברתי בבית הזה.
הנה, מתקרבים לבית. דווקא התגעגעתי אליו. חודש שלם לא הייתי
פה. דווקא צודק נהג המונית הזה. באמת די בזבזתי את החיים שלי.
אבל מעכשיו הכל הולך להשתנות. אני הולך למצוא לי אישה או
חברה, ובכלל, אני הולך להתחיל לעשות חיים, וזין על כולם.
"יאללה, חביבי, הגענו", הוא אומר. כן, שמתי לב שהגענו. איך
הנהג הזה מסתכל על הבית שלי. רואים שהוא מתגעגע. יאללה, בוא
נוציא את התיקים מהבגאז'.
לפתע הנוסע הרגיש כאב חד בעורפו. הוא הספיק להסתובב רק כדי
לראות את נהג המונית שמנחית בו מכה, ואיבד את ההכרה. הנהג
הכניס את הנוסע לתא המטען, פשפש קצת בכיסים שלו, הוציא מפתחות
מאחד הכיסים, סגר את תא המטען, נעל את האוטו, התקרב לבית,
הוציא את המכתבים מתיבת הדואר, נכנס לבית, וסגר מאחוריו את
הדלת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איזהו גיבור?
החכם מכל אדם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/1/07 10:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'ניה צנטר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה