אורי שביט / מוות איטי |
להירדם כאשר אני מכסה את גופך
בחמימות שלאחר סערת היצרים.
אתה מעדיף לחבק אותי מאחור,
זרועותיך מתפתלות כנחשים סביב צוארי,
שולחות אותי לחלום.
ואם אפנה לאחוז בך,
ללבות את התשוקה הישנה,
ידיך יטפחו קלות על גבי,
כמנחמות תינוק על סוכריה אבודה.
יהיה בסדר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|