תום דוט / אוטופיה |
ובינינו,
רק החול ישנה את מרקם הנוף
הנפגם.
שירים נוטפים נאיביות נשכחת
צווחים לך
צליליהם הצורמים,
וקולך נכחד.
החול מוסיף ונושר מן ההרים
כשלכת פרטית משלנו,
ואת לוחשת, בטון מגוהץ,
שהם שלנו עכשיו, האלים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|