איזה יופי, שלווה מדומה. ארקדי דוכין, תנגן לי בבקשה עוד פעם
שאני לא דומה לאף אחת.
אחרת...
אין לנסח את הדברים ביותר עדינות.
אני פשוט לא יודעת גאוגרפיה.
תוצר של התאהבות נעורים במורה שלי דאז, שרק את הגאוגרפיה שלו
אני זוכרת. באילו עמקים וגאיות הוא הזליף את הבושם ADAM שלו.
חוץ מזה, דבר לא.
ולדידי לא קיים שום מקום בעולם.
רק ירושלים שלך.
וקו 400.
אבל אל תטעו בלבכם שתוכלו לעצור אותי ברחוב ולשאול:
"סליחה, איפה ירושלים?"
כי אתם לא תאמינו כשאענה לכם:
ירושלים היא צפונית לטיבט.


צפונית לטיבט.
בטח יש שם מקדש, על איזה הר נושק לשמש שכיביתי בטעות.
אני צריכה לסגוד לך.
לא כי אתה אתה.
רק כי אני צריכה לסגוד למישהו ותמיד אתה באיזה טמפל, קינג אופ
מיי טמפל.
אז מה אכפת לך להיות שניה צפונית לטיבט.


אני אמדוד אותך. אני צריכה- נשבעתי לשמש.
כמו חתולת רחוב. אני אנהם לעומתך ואנשוך. אם תהיה ממש שקט אוכל
לך מהידיים, אלמד את הגיאוגרפיה שלך מחדש.
אח"כ אשתחווה.
ואתה תחלק איתי את הקורבנות שלך. שווה בשווה.
צפונית לטיבט האקליפטוסים יכניעו את הלחות והנטיות שלנו יתקבלו
ללא עוררין.
אני אכנס לטמפל, הבאתי איתי 23 נרות ריחניים שאספתי ב-21
שנותי. נרות שיריחו לך את הדרך אלי.
עכשיו נחגוג לך יומולדת.
בלי אחד לשנה הבאה.
נובמבר ריין ירד רק על קו 400.
מה אכפת לי?
אני צפונית לטיבט. מוצאת את הפיס אוף מינד בסמים קלים. במוזיקה
לא אופיינית.


מה? אין חתולים בצפונית לטיבט? וחתולות?
ירושלים היא מקום טוב למדוד אותך בעיניים.
לצחוק לעברך את הגירגור המתגרה.
אני מתרחקת משם כמו האופק.
קו 400 יתקע בפקק במקום לא ידוע צפונית לטיבט. צפונית לאשליה
שלי,
ועברי לידר ישיר שכואבת לו הבטן ואיך בשקט בשקט חצי הזדמנות
אולי עברה לי בעודי נוסעת בירידות האינסופיות מירושלים
ללוקיישן לחוץ יותר.
האדמה מתבקעת, ואני דפקתי שינה ב400.
בינתיים,ירושלים מתרחקת לי כמו חלב של נר ריחני שנמס, ואיזה
איש הספיק עוד לנעוץ בי מבט סוגד.
מה שקרה באמת, זה פרנק סינטרה שמת.בירושלים. בלב שלך.
בצפונית לטיבט.