יובל נכנס אל הבית בריצה, פניו קורנות משמחה ובידו מעטפה
פתוחה. יוני וקובי, אחיו הגדולים שרבצו על הספה מול הטלוויזיה
בסלון, מיד הסתובבו אליו. הם תיכף הבינו מה קורה על פי הבעת
הפנים המאושרת של יובל כי ידעו היטב מה מסתתר במעטפה הכל-כך
מוכרת להם מן העבר.
"נו?" שאל יונתן ועיניו נוצצות, "מתי?"
"ראשון לספטמבר!" הכריז יובל, "וכמו כולכם, לצנחנים!!!"
"יחי שושלת נמיר!" צווח יעקב, ושלושתם התחבקו, בעוד קובי
ויוני טופחים בחוזקה על גבו של יובל וכולם צוחקים בקול רם.
"כל הכבוד לצה"ל!"
"ואללה, אחי-י-י-י-י!" אמר קובי וקולו עובר לטונים גבוהים
מרוב צחוק, "כמה קש תאכל בצבא, אתה לא מתאר לך! חבל רק
שיוס'קה לא פה."
קובי נמיר פשט את מדי הצבא רק לפני מספר שבועות וכל הנושא של
גיוס אחיו נראה לו משעשע מאוד. יונתן, אשר סיים את שירותו שנה
לפני כן, התייחס למתרחש יותר ברוגע, אך בהחלט שמח בשביל יובל
מכל הלב. האח השלישי, יוסי, שירת בצנחנים גם הוא וכעת היה
בבסיס.
עורך הדין חיים נמירוביץ', בשל אופיו השמרני, לא ממש התלהב
מזה שבניו הפכו את שם המשפחה ל"נמיר". זה נראה לו מוגזם ואף
הזכיר את ילדותו בפולין, כאשר הציג את עצמו בשם הנריק בכדי
למנוע מילדים אחרים להכותו ולקרוא לו בשמות גנאי. חיים סיפר
זאת ליונתן שהיה הראשון מבין האחים שהחליט לעברת את שם
משפחתו. אך בנו הבכור חלק עליו נמרצות. הוא טען שהשם
"נמירוביץ'" פולני מדי. "בישראל תהיה ישראלי!" הפציר באביו
ועמד על שלו. לצבא הלך כבר בתור יונתן נמיר. ובעקבותיו כל
האחים הצעירים יותר שינו את שם המשפחה ביום שבו קיבלו הודעות
על תאריך הגיוס. היום היה זה תורו של יובל...
עדיין אחוז התלהבות, יובל הוציא מהמזנון בקבוק שמפניה תוססת
ומזג אותה לשתי כוסות עבור אחיו ועוד אחת לעצמו. הם לגמו את
המשקה לכבוד חייל צה"ל חדש, המציאו ברכות יפות ועליזות ולא
חדלו לצחוק.
באמצע המסיבה המאולתרת הזאת דלת הכניסה לבית נפתחה שוב ובסלון
הופיעו זלדה נמירוביץ', אמם של החבר'ה השמחים, ואיתה אחותם
יעלי בת השש.
"שלום!" קראה יעלי בקולה הצלול, "מה אתם חוגגים פה בלעדינו?"
"ליובי יש תאריך גיוס, אימא'לה!" השיב להן קובי שהשתכר למדי
מהשמפניה ולשונו די סירבה לתפקד כראוי. "תגידי לו מזל טוב,
אימא!" המשיך מלמולו, "זה בראשון לספטמבר! חייבים מסיבה!" אמר
ומיד שפך על עצמו את המשקה הממלא את מחצית הכוס שאחז בידו.
"יובלצ'יק שלי, מזל טוב!" חיבקה אותו זלדה בלבביות ונישקה
בשתי לחייו. "רק אינני יודעת מה יהיה עם המסיבה שלך. הרי
בראשון לספטמבר יעלי הולכת לכיתה א', הקטנה שלנו תהיה תלמידה,
חייבים לחגוג לה את זה בגדול! אולי נעשה לכם מסיבה ביחד? מה
אתה אומר, מותק שלי?"
מציית לדחף רתיעה פתאומי, יובל נחלץ בכוח מזרועות אמו. הראש
נעשה חם, כאילו הציתו בו מדורה לוהטת.
"את והרעיונות שלך, אימא, גם כן..." סינן בקול זועם, הניח את
כוס השמפניה על השולחן ויצא אל הגינה בצעדים כבדים.
זלדה, יונתן וקובי נותרו בסלון המומים. רק יעלי שאלה בתמימות:
"מה קרה ליובלי, אימא? למה הוא כועס? הוא לא שמח בשבילי?"