21/10/2006


המוסיקה  האדומה האדומה הזאת תעלם באחת
הסומק יחרוץ דינו  בסולם, בין  אחת לחמש שורות
המפתח, והרטט ישחיר מהבזק אחד מיצירתו.


הלחם המלא יפרוס את עצמו מול חריצי עיניים רעבות
יאכל את עצמו בתאווה ויזרוק שיירים מעבר לגדר הגבוהה
השמים ינגנו לעצמם מוסיקה מדממת  זעירה.


על ככרות רחוב בכרכים  יוקדות קרניים חזקות
בבקרים כאלו אין סולמות לטפס בהם לרקיעים
אנשים שטוחים מגנים  על צילם,  וגגות העיר מכסים על הכל.

הדברים הקטנים מתכנסים בתוך עצמם בתוך בועה ענקית
הצלילים האלו מכים בחוזקה על תוף שנרדם
והיו הדקות הרזות  למאכל השעות שהחשיבו עצמן.


ועינייך יורקות אש באוויר כמו היו הן להביור אדמדם
ועורפך כה יפה על  עיניי הכבויות כמו תליון על צוואר שבהק
ואני כמו שה שהעז ולבסוף מן העדר ברח.