תסתכל על עצמך כולם מקיפים אותך
אוהבים, מעריצים ואוהדים אותך
ולמה אתה עצוב?
קורע עוד נייר
לובש עוד חולצה אפורה
מסתכל על השמש ואומר
שישרפו עצמותיי
כי הפרסום הרג את חיי
רוצה להיות שוב אלמוני
שלא יכירו אותי
הולך בכל פינה ברחוב
משהו עוצר מעיף מבט ומחיך
אני רוצה להתחבא מהכישרון שלי
אני רוצה להסתתר דימיון שהולך איתי
ואני שואל למה?, למה רציתי?
ועכשיו אני מפורסם
אני רוצה עננים ששיורידו גשם
שיהרוס לי את העצמותיי
כי האדמת הפירסום גדולה עליי
לא רוצה למות בתוכה
אבל הכישרון זה כמו אש
תמיד חם, גם בלי שאני רוצה
כותב עוד משפט עוד מילה עוד אות
על ילד יתום, על עץ ערום, על אדמה יבשה
על מוות, על בדידות, על ריקנות, על צער וגעגועים
על שמחה שהיתה ולא תתחזור עוד לעולמים
על מצבי רוח משתנים על החיוך שנעלם
עם השנים, על כוכבים שנופלים ועושים
חורים בחיים, על האלכוהול שזורם בדם
והעישון שהוא האוויר לנשימה
על מים עכורים שזורמים ומגיעים
ישר לתוך צמחים ירוקים
ועל האדמה הזאת אני יושב וכותב
ואולי זה הסיוט הכי גדול
ואולי זה החלום הכי גדול
בינתיים יש לי רצונות, מעשים ומטרות
חי בפחד עצום של אדמת הפירסום