דיתי רבנר / ילד מחכה |
בי מולקולות
העוברות ממרכז לב
לקצות אצבעות,
אני עיסת געגועים
רוצה אימא מלטפת,
משוטטת בעיניים עצומות
שותתת דימיונות
על ילד
המחכה לי עם כוס קפה
וכותב על זיונים.
בוכה רחובות העצים
ומדרכות לא אדרוך
המוסיקה נשפכת לי
בחללים כמהים.
ילד מורה,
נע בקצב הלום
מעורפל אלכוהול או סמים או שניהם
אנשים באמצע חיים נלחמים בזיכרונות
מצופים בהם תאים בגנטיקה של לאום
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|