מכיר את הרגע שבו אתה יודע כמה לא ידעת? פתאום כל ההתנהלות
שלך נראית בעיניך פתטית ועלובה -
האירוע קרה, העוול הושלם ואתה צריך רק להשלים עם המציאות
העגומה.
ישבתי על אחד הסלעים בצומת שמוביל לרהמ"ש, מאושר מהיום
שעברתי.
יש פעמים אחדות, כאלה שאפשר לספור על יד אחת, בהם אתה מודה
לה' שנתן לך את הזכות להיות בן הזוג של בת הזוג שלך.
- מציאות נפלאה, קיציות במסווה של חיוך גדול ואמיתי.
חיכיתי לחבר הכי טוב שלי - מוזר אבל אפילו שהוא כבר לא, כל
פעם שאני חושב עליו החיוך מתגנב לו בעל כורחי.
יפה נפש ומבין עיניין, הרי סה"כ מה שבנאדם רוצה זה שיבינו
אותו.
כשהגיע חיבקתי אותו חיבוק ארוך של אהבת אמת "גל שב שנייה, אני
צריך להגיד לך משהו" טוב, הבנתי, הוא רוצה לתפוס עליי קטעים -
למתוח אותי. איכשהוא זה עושה לנו טוב לעבוד אחד על השני בעיקר
את הרגע הזה שפורצים בצחוק שמגלים את התרמית - באותו רגע
כשאתה מסתכל לחבר שלך בעיניים אתה יכול לראות באמת עד כמה אתה
אוהב אותו.
"שירלי סיפרה לי היום שהיא רוצה את גיא" חתיכת מופרע, הוא ידע
שהיום זה היום שבו מודים לה' אז אני צוחק - מנסה לתפוס את
עיניו בישביל לראות עד כמה אני אוהב אותו, אבל הוא לא צוחק.
"אני רציני ומצטער" הוא ניגש ומחבק אותי ופתאום הכל מתערער.
אני מרגיש לפתע אלמן למציאות מאושרת ואני מנסה להתנער מזה -
אי אפשר, האמת חזקה יותר.
אם הייתי יכול לבכות בוודאי שלא היינו עולים על המונית
שהובילה אותנו לסרט אבל עלינו ואני הדחקתי - כהרגלי. |