החדר היה מלא באנשים
ובך הבטתי מלפנים
העיניים הירוקות תפסו את מבטי
ניראת ילד חמוד ותמים

נכון, יזמתי אני אלייך שיחה
תהיתי על קנקנך
משהו אמר לי שאיתך זה נכון
ודעתי שלא טעיתי מהרגע הראשון
החיבור בינינו לא יכול להעלם
מחבקת אותך עלם מתוק מדבש
ויודעת שמחר יגיע יום חדש
                                             כרמית

החדר היה מלא בתהיות
מחשבות טסות ופחדים מתרסקים
מבט חפוז לכאן ולכאן
חיוך מתוק מבליח ממול

נכון, לא דמיינתי, לא האמנתי
קצת חשדתי
שניות של הכרות הפכו דקות, שעות ימים
פרפרים עיקצוצו לפתע, מלחששים אמת
נגיעה ראשונה, אושר מתפרץ
ואז...
לבטים.
                                             אסף

25.8.2006