(על דפנה ברוורמן ז"ל נהרגה בתאונות דרכים והיא בת 17)

10/10/2006

האדמה הזאת תיאסף סוף סוף אל ימיה
שקט מוצק יחתוך בה בקעים בקעים לפרקים
והצוק הגדול ייהרס מקוץ יחידי שיכה בו אחור.

הפרחים יתנשפו בתהלוכה  ארוכה  אט נובלת
ערוגות שהיו יקפצו שפתיים יבשות וסדוקות
החורש יקלוט רחשים חדשים, אט ירכין ראש וייפול.

אל השביל הדועך  יתנפצו קרניים במהירות אור
בשמים שום שמש חדשה לא תיולד לא תזרח
כוכבים אך יאירו חורים שחורים באור חיוור עתיק ישן.

האדמה גוועת אל תהומות במורד חלק ובוהק
החורש שנפל קורס בגזעיו תחת עומס סלעים שאסף
כוכבים שאיבדו את סופם  רוצים כך נדמה להיוולד מחדש.

ועינייך יורקות  מן האבן ירוק  של תום ושלווה שקופה,
ואוזנייך שומעות הלמות הלם פטישי  החיים טרם בוא מועדם
וראשך כה יפה נח בצרור ורדים בתלם בערוגה אחת ששרדה