30/09/2006

הימים שהכירו אותי שטפו  במטר דקות
עטפו במסך שעות בוהק ובכל זאת לא הכירו בי.
חמקו כזיכרון הזוכר את עצמו בלבד. יבש
כעלה צהוב שטוח כאספלט חונק אדמה שהיתה.


רוב האנשים שעברו דרכי שכחו דרכם חזרה
התיישרו לפי צלי הברושים ובאו אל צמרות
שחוקות שחלדו עם הזמן, טיפסו על קירות
ישנים  ונפלו בדממה חרש חרש.



אולי הדרכים חתכו נתחים ופרוסות  בזמן
ואני לא מצאתי חומרים לחבר פערים ומרווחים.
ולזמן אין חשבון ואין נפש הוא לוח חלקלק נע
על ציר מהות האדם.