למה להתרגל לדברים בעצם?
בסופו של דבר, הכל משתנה.
כל דבר שמתרגלים אליו, לבסוף נעלם.
אז למה להתרגל לדברים בעצם?
בשביל ליצור שגרה מרגיעה? או שמא מרתיעה?
בכדי להרגיש בחיים?
בשביל האמונה שיש משהו בטוח בחיים האלה, משהו שתמיד יהיה?
אפילו שבפנים, עמוק עמוק בפנים, ההכחשות לא עוזרות כלל...
איך אפשר להתרגל מחדש?
על ידי בריחה מהמציאות הכואבת? התכחשות לבדידות שמחלחלת?
או אולי על ידי התמודדות נוקשה, בכי חסר מעצורים, בלי בושה?
להתגעגע
סוג של כאב מאוד מיוחד, מאוד אישי.
סוג של רגש לא מזוהה.



ואיך בעצם ממלאים חור בלב?