"אתה רוצה לטוס לירח?" הוא שאל, עיניו נוצצות, רועד כולו
בציפייה לתנועות שפתיי;
"מה?" עניתי בתדהמה נרפית, כזו שלא מבינה את הנאמר ובו בזמן
מייחסת לו חשיבות אפסית.
"אתה רוצה לטוס לירח?" הוא שאל, עיניו נוצצות, רועד כולו
בציפייה לתנועות שפתיי;
"כן, שמעתי אותך," צחקתי, "מה זאת אומרת?" אולי הוא סוחר
סמים.
"זאת אומרת, שאני שואל אותך, אולי אפילו מציע לך, לטוס לירח-"
התרגשותו תובלה במעט אכזבה. אסטרונאוטים צריכים להיות אנשים
חכמים מאד ואמורים בלי ספק להיות מסוגלים להבין משפטים פשוטים
בשפת האם שלהם.
"אני באמצע נסיעה ברכבת-" ציינתי, חושד שהוא לא הבחין בקריינות
הרדיופונית ובכסאות הכחולים,
"אני מבין. אתה מאמין שכך מסיבה טובה?" הוא רכן קדימה בעניין.

"מאמין שמה?" מעניין אם אנחנו שותפים לאותה שיחה.
"שאנשים שברגע זה הם באמצעה של נסיעה ברכבת לא ייתכן ויהיו
בעתיד אסטרונאוטים. אולי אתה חוזה תאונת רכבת קרובה,"
"לא-לא. אני פשוט, אתה," עצרתי כדי להתנסח, "אנשים לא סתם באים
לאנשים אחרים ומציעים להם לטוס לירח, אתה מבין,"
"אני לא מבין; יש לך התנגדות עקרונית לטיסה לירח?"
"לא יודע. זה סך הכל נשמע די מסקרן..."
"אז למה אתה דוחה את זה על הסף?" נימה אמיתית של צער נשזרה
בקולו,
"אני לא."
"אז תשאל: באיזה שעה מחר, לכמה שנים, תתעניין"
"מחר?"
"בשתים עשרה בצהריים"
"לא נראה לי שאני מעוניין"
"אה, אתה עושה משהו חשוב מחר?" הוא הביע דאגה כנה, "יש גם
שיגור מחרתיים".