|
את שאיבדנו אין להשיב
ואם פגענו אז די להכאיב
את שראיתי אין להסתיר
ואם גיליתי אז יש גם מחיר
גם אם היית וגם אם לא
אף אם רצית, רצית לבוא
שוב כי מנעתי מקום בליבך
שוב מבקשת אני סליחה
כמה ימים עוד תבחן את כוחי
בעוד כמה שנים תמחק ממוחי
רבים ההרים שבינינו יפרידו
רבות הבריות שעלינו יגידו
היו ואינם נשמות אוהבות
עכשיו הן אינן עד עדיין דואבות
הטבע שלנו אכזר מייסודו
אך למה כרוך בפגיעה בכבודו
אהבתי אותך והיום אין לי לב
כואב לי ממך והצער אוייב
אפילו אם רגע חמק לו חיוך
הרגש בפנים הוא כל כך הפוך
כשהייתי עוד פעם בלב האכזבה
וויתרתי לעד על עוד אהבה |
|
|
"...אז יש לו
יקום משלו, עם
חוקים משלו,
והוא חיי בו
לבד, עם הנוכחית
שלו.
עד שהוא יאמלל
אותה והיא תעזוב
אותו, או שהוא
ימאס בה ויזרוק
אותה (אגב,
שנראה לי שהוא
מאס בי) או
ש..."
גררר... סטופ!
(לעצמי, עם
סטירה
וירטואלית-היפוטתית).
מונולוג שמישהי
מנהלת עם
עצמה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.