וידום העולם, ויסר כל ספק.
ורק שמש רוחצת פניה באופק.
ויעמוד לו אדם, אחד ובודד,
ורק קולה של הרוח ודופק.
ויקח מצלעו ויכן לו אישה,
ופקפק לא לבד על הדעת.
ונעטפה בו עם לילה ותראה כי שלה,
וגם הוא לא היסס בה לגעת.
ויקם לו הולד ויבנה לו סירה,
וישוט עד אין קץ ויגיע.
וימצא שם פירות, אבנים וחיות
וגם כמה דודות שהוקיע.
וילך לו האיש ויישם לו גדר,
פן יבוא לו עוד ולד כדי לקחת.
ושמר פירותיו רכושו ונשיו,
ומלך לו בשלווה ובנחת.
ויבוא האחד ויביט בגדר,
ויראה מה ירוק התפוח.
וחשב ומצא והכין המקל.
ושבר הגדר ויחל בסיפוח.
ובניו כמו קודמם ויכינו כתות,
ביצורים וטילים עלי נחל.
ושמרו פירותם רכושם נשותם,
מה יפתה פרוותו של השחל?
ויראה כי אין זמן וגם נוחות פה חסר
ויבנה מפעלים שיצילו.
ויכין פס ייצור ובקצהו עשן
וייצור ויוליד ויתמיד הוא.
וצבעי פרותיו פרוותיו מה השחיר
ותמימות צלעותיו דודותיו מה החוויר
ועשן מה תמיר מכסה את האופק
וקולות פיצוצים מכתיבים את הדופק
ויחליטו יחדיו כי הלחן שונה
ותיטה יצירה פרי מפעל לבוראיה
ופיצוץ כמו שקיעה ימלא שמי היוצר
ודממה ורק שקט שורר.
וידום העולם, ויסר כל ספק.
ורק שמש רוחצת פניה באופק.
ויעמוד לו אדם, אחד ובודד,
ורק קולה של הרוח ודופק. |