כלוב כמשל לחיי,
ציפור כמשל לעצמי.
פותחת את דלת מיסתורי,
כולאת את נפשי.
מחפשת את המפתח,
אבל בעצם זרקתיו לים.
ציפור הנפש שבי קופצת,
ממגירה של שלום למגירה של דם.
הלב פצוע כך גם הציפור,
פתחה את מגירת האהבה-
גילתה שיש מחסור.
ציפור הנפש יושבת מכורבלת בתוך עצמה,
קול זכוכית נשמע ברקע-
הד זכוכית שהתנפצה.
מגירות משל לרגשותי-
או שהוצפתי, או שאזל לי המלאי.
מגירות ריקות,
מגירות מוצפות,
וציפור הנפש שלי...
ציפור הנפש,
מטפסת על הקירות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.