החיים שלנו הם דף.
כל מה שאנחנו עושים נרשם.
טעות אחת ואז ננסה למחוק.
נמחק ונמחק אך לשווא.
בסוף הדף יקרע ואז חלק ממך נקרע.
כמה פעמים ניסיתי למחוק, כמה פעמים נקרעתי.
והסודות שלנו הם אלו שנרשמים בצידי הדף.
בקטן קטן שאף אחד כמעט ולא יצליח לקרוא.
כי אלו הסודות.
כמה סודות, כמה אנשים שניסו לקרוא.
כל פעם שאנחנו בוכים כי קורה משהו.
אנחנו מרטיבים את הדף ואז המילים לא ברורות.
יש כתם לכל החיים, כי אלו הדברים שבונים את חיינו.
הפגיעות, הצרחות, הכאב, הבכי והצער.
והאנשים שאנחנו פוגשים?
הם תמיד יהיו חרוטים לנו על הדף.
והמעשים שלהם כלפינו תמיד ישנו את החריטה.
כשאלו אנשים שאנחנו אוהבים החריטה תהיה גדולה ומשמעותית.
כשאלו אנשים שהכאיבו לנו החריטה תהיה קטנה וכואבת.
ומהי החריטה של אנשים אשר אנחנו אוהבים והכאיבו לנו?
חריטה גדולה, כואבת וממנה תישאר לנו צלקת.

מה ששמתי לב זה שבשנה וחצי האחרונות, רק את השם שלך ניסיתי
למחוק, כל הסודות שלי הם בך, כל הפגיעות ממך, כל החריטות
שלי בגללך.




כמה שאני שונאת אותך.