|
יום נוסף עובר,
ושוב פורצות מעצמן הדמעות,
הרגש בליבי רק גובר
והוא זה שמשתלט על עיניי האדומות
שום דבר לי לא עוזר
כשאתה לא נענה לקריאותיי
כששום דבר אינך אומר
אתה רק מעפיל על תחושותיי
בלי כוונה את ליבי דוקר
כשאתה לא בין זרועותיי
אליך גופי רוצה להתמכר
אך אינך יודע אפילו על סערת הרגשות
על כמות האהבה שאצלי צובר
על כמות הפעמים שחודר עמוק לחלומות
ויוצא ובא והולך וחוזר
חומק מבין ידי
את ליבי שוב שובר
תופס לך מקום בחיי
אך לי פינה אינך שומר
חודר עוד יותר עמוק למחשבותיי
והנה עוד חודש עובר...
אי שם ב2003 |
|
|
אתמול הלכתי
למשרד הפנים
וביקשתי להחליף
לתעודת זהות
כחולה, אמרתי
לפקידה שמבאס
אותי הכתום הזה,
היא שאלה האם זה
בגלל שאני
מהשטחים?
אמרתי לה שזה
עוד נסבל אבל
הכי מבאס זה
להיות מזוהה עם
הכתום של
הסלוגנים.
אחמד אחמד בקטע
משירו הכתום
האפור הזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.