לפעמים אני חושבת שאם אקרא את כל מה שאתה קראת ואחשוב על
הדברים שעינינו אותך
זה יהיה קצת, נו, כאילו אתה פה איתי
לפעמים כשמישהו משמיע לי משהו חדש לגמרי ומסתכל בפנים מתוחות
לראות את הבעת העונג מתפשטת לי על הפנים לאט, או כשמישהו מותח
את הגבולות שלי עוד קצת, מנסה להביא אותי לשם...אני מבינה
שבעצם אתה קרוב יותר משאני חושבת
כאילו לא הלכת מעולם.

לא הלכת
אין בינינו אבן
אין פרחים שצומחים (מי חשב על הפיכת קברים לעציצים קטנים?)
ואין את המרחק הזה של השנים
זקנה יותר ממך, אבל עדיין לא שוכחת
כשהמרחק בנינו היה רק של ים ויבשה ועוד יבשת אחת:
הירח, אותו ירח. הכוכבים כמעט אותם כוכבים. הרוח שמלטפת אותך
תעבור אלי עוד כמה שעות. יחד.

לא לבד ומעולם לא הייתי.
האהבה שלך עדיין מקיפה אותי. תמיד. וטוב לי.
העולם מחייך אלי. איתך.