אני כבר חי בתל אביב
אבל עדיין גר בירושלים.
לא, מוטב לומר:
אני גר בין שתי ערים
אכל לא חי בשום מקום-
גם זה לא ממש נכון, אולי-
עזבתי את ירושלים של מטה
בתקווה להגיע לירושלים של מעלה
עד אז אני במרחק 50 דקות נסיעה.

עיר היא בסך הכל
סך כל בני האדם הנמצאים בה
אך הבן אדם אינו העיר בה הוא נמצא
אפילו לא סך כל הערים בהם היה
אף על פי כן כשאני עוזב אני נשאר בדיוק מה שאני:
ירושלמי.

בעוזבי את העיר קניתי פלקט עם שיר של עמיחי
שהיה תלוי בקיץ ברחביה.
כך אני לוקח אתי קצת מירושלים לתל-אביב.
תליתי שיר של עמיחי על דלת ארוני
שאר השירים תלויים בלבי.

כאשר אני בירושלים איני אוהב אותה
זה עובד רק במרחק.
הרבה יותר מתאים לה להיות שאיפה בלתי ממומשת
מאשר עיר לחיות בה,
עמוסת פקקים, שיפוצים ולכלוך ברחובות.
שאני גולה ממנה ככל שאני קרוב יותר אני אוהב יותר
כשאני נכנס מתחבאת האהבה.
ובעליה לגינות סחרוב
ארגיש: לבי ער ומדבר;
כאילו כל העולם כלו שותק.