אף אחד לא קורא שירה.
בגלל זה משוררים מוצאים את עצמם רוקדים בשביל כסף
או רכונים מול מסך מרצד באיזה משרד אפרפר.
מהרהרים בטבעו של האור שניתח אליהם מקיר הגבס שמולם
וחשים שהכל לא ממש בסדר...
כשהמוזה מכה בהם, הם מקלידים שורה או שתים עד שהבוס עובר
ומסמן להם לחדול במחי מבט אנוף.
ואז הם מתים.
ומנסים ליצור פסלי בוץ מהאדמה תחתיה נקברו.
אך מבינים שפיסול זה לא התחום שבו הם מצטיינים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.