"תודה שעזרת לי, את חברה נהדרת :)"
כן כן יופי לי..
אז עזרתי לאיזה ילד להבין שלפעמים הגודל לא קובע, ועזרתי לו
להתאחד עם אהובת ליבו.
אני מרגישה שולית נורא.
מי אמר שלא הייתה איזו חברה טובה מאחורי דוד שאמרה לו לא להיות
בנזונה פחדן, ושאם יש לו זין שילך לפוצץ ת'ראש של הגוליית
הזה?
בכלל לכל מני אנשים שיש להם אומץ לעשות משהו ובסוף הכל מסתדר
אצלם, בטח מאחוריהם מישהו שייכנע אותם.
ולא זה לא היה אלוהים.
זה היה איזה מישהו שיודע בדיוק מה צריך לעשות, אבל משומה לא
הולך לו כלום.
מישהו כמוני
שכל הזמן נותן לכולם עצות שיעזרו להם עם בני הזוג שלהם, כשבעצם
לו, לא ברור למה, אין חיי אהבה בכלל.
מי שלא יכול להילחם מלמד טכניקות מלחמה.
אני מסדרת לאנשים את החיים, פשוט ככה, ואין ממש תודה שאני
מקבלת.
התיאוריה שלי היא שאלוהים מנסה לגרום לכולם לסבול
כמו בובות תיאטרון שמתעללים בהם?
ובגלל שאני גורמת לאחרים להיות שמחים
הוא שונא אותי הכי הכי.
ולמרות הכל עודני מקפצצת ושמחה
וממשיכה לעזור לכולם
ולהיות הדבק בין שברי החיים האומללים שלהם
והם בכלל לא שמים לב
שאני כל הזמן מדברת
כי אני לא יכולה לעשות כלום.
אז יופי לי שאני חברה ממש טובה, ועוזרת לכולם.
איך לעזאזל זה עוזר לי?..

למה אני תמיד נדפקת?..



"כן, אז יופי שאני חבר טוב. אבל לפעמים בא לי לזרוק את כל
התכונות של חבר טוב לעזאזל." מי שאמר את זה היה אחד החברים
הטובים שלי. ואני הרי כזאתי חברה טובה, שאני מבינה אותו
פתאום.