זה כמו משחק, למשחק אין תכלית, למעשה המשחק הזה אפילו לא כיף,
אבל הוא בהחלט מפעיל את החוש היצירתי שלי,ואת האילתור.
להיות מישהו שאתה לא, זה שם המשחק, כל בוקר אני הולך לבית ספר,
למכללה שבה אני לומד, אני התחלתי ללמוד שם לפני כשבוע קצת
יותר, שנה ראשונה. בכל קורס אני עם כיתה אחרת כמובן, והכרתי
ונפגשתי עם המון אנשים חדשים וישנים מן העבר. בכיתה, בתוך
תחומי הכיתה כאשר אני לומד, אני מרגיש אמיתי. כאשר אני יוצא
מחומות המכללה, המשחק מתחיל.
אני מושלם, וזה כל הפאק. המשחק שלי מושלם, יכולתי להיות שחקן
אדיר בתיאטרון, נראה שהמורה לתיאטרון שלי צדקה כאשר שהיא אמרה
" מקומך על הבמה, עלייך למות על הבמה" . מצחיק זו אירוניה כזו
שבאמת אני אמות על הבמה. כל החיים שלי הם במה אחת גדולה, אני
חש שאין לי יותר תקשורת עם אנשים, שמדברים איתי ואני פולט את
הקסם שלי החוצה. אנשים מתאהבים בי, באישיות שלי, בצחוק שלי,
בתנועות שלי. זה כמו מן הערצה כזו, מידי פעם אני נתקל בחברים
האלה שמנסים להיות אני, לדבר כמוני, להתלבש כמוני, לשמוע את
אותה מוזיקה. זה מחמיא לי שאני מעורר השראה, אבל זה אסון באותה
מידה. זה אינדיקציה לכך שהמשחק שלי מושלם, שאין פגמים. שכולם
יודעים בדיוק את מה שאני רוצה שידעו.
הגעתי לנקודה שבה אני עצמי איני מבחין מהו אמת ומהו משחק,
חציתי את הקו. אני חש וחי דברים שהם לא אני, אני מדבר , אני
מתקשר, אני חי. אבל לא אותי.
כשלראשונה גיליתי זאת, שמחתי עד השמיים, אמרתי לעצמי זה חלום
שמתגשם, אני שולט במציאות שלי לחלוטין. אני המציאות שלי , וכל
הסובב אותי.
ככל השהענן התבהר, התחוור לי לפתע שאני לבד.
אין אדם בעולם הזה, אין נפש חיה בכל העולם הזה שיודעת מי אני,
אפילו לא אני. איפהשהו בשעשוע של המשחק, בכוח האינרציה של
הדברים אני איבדתי כיוון, איני מוצא את מי שאני, מה מגדיר אותי
הרעיונות שלי השאיפות שלי, החלומות שלי, האישיות שלי. דבר לא
שלי, דבר הוא לא אני. זה כמו מכונה חשמלית, זורם חשמל נדלקת
נורה, לא זורם לא נדלקת.
קורה משהו אני מגיב, כמו שאני רגיל להגיב, כמו שאני מגיב בכל
פעם אחרת. וזה לא מבטא אותי, את עצמי. אני איני מבטא דבר, בשום
דבר שאני עושה בחיי, אני איני קיים במציאות שלי. מה שנשאר זה
המשחק, וההצגה חייבת להמשך, לא אמרו זאת סתם, איני יכול לקחת
אחורה את הדברים, מכירים אותי, את מה שיצרתי מכירים במה
שיצרתי, זו המציאות של רבים בחיי. לעולם לא יקבלו אותי כמו
שאני באמת. אף אחד לא מוכן לקבל אותי כמו שאני באמת. היום אין
זה משנה, איני יודע מה אני באמת ומה אני חושב שאני. המחשבות
שלי המילים שלי הכל נעשה חסר כוח, חסר אפקט. רק האנשים
החיצוניים שסביבי, נקלעים לקסם. התאמנתי על זה כל כך הרבה
שנים, שזה פשוט עובד בצורה חלקה כמו מכונה. כל הבחורות שרציתי,
השגתי. כל החברים שרציתי יש לי, לימודים, עבודה. חיים. הכל יש
לי...
אבל מי אני? |