מזל טוב! האשה מקיאה, גמרת בפנים, אתה אבא. יש לה יומהולדת 19
היום ואתם עדין לא בטוחים ב100% שהיא בהריון, למרות שהיא כבר
די בטוחה ואתה כבר די בלחץ. יש לה יומהולדת 19 היום ואתה בקושי
בן 20 וחצי. יש לך חיים שלמים, והיא פשוט לא מוכנה לעשות הפלה.
היא אומרת שזה יהרוג אותה ולא מסבירה לך למה. אתה יודע שפעם
לפני משהו כמו 5 שנים היא כבר הייתה בסרט הזה, אז לקח לה 4
חודשים לשים לב שיש בתוכה משהו. עם האינטואיציות שהיא פיתחה
היום היא כבר יודעת אחרי יומים. היא מבטיחה לך שהיא תנסה להרוג
את הילד עם סמים, אלכוהול וסיגריות. ואתה רואה אותה מורידה עוד
שוט של וודקה. אתה גם זה שתחזיק לה את השער כשהיא תקיא. אין לך
זמן לשטויות האלה. אתה חייל, היא חיילת, ופעם נורא אהבתם אחד
את השני. היום אתם ידידים טובים עם הטבות. היא יודעת מתי אתה
משקר וכל פעם שהיא משקרת אתה נפגע מחדש.
היא אומרת שהפלה תהרוג אותה. אתה יודע שילד יהרוג אותך. אתה בן
20 וחצי וקצת קשה להסתכל עכשיו על הנסיבות, כל מה שאתה רוצה זה
שזה יעלם.
מה תעשה? תעבור לגור איתה? תתחתן איתה? תנשק לה את הבטן שתבוא?
אולי תברח? אתה לא יכול לברוח, לא ממנה ולא מהמצב. חינכו אותך
אחרת. מאיפה יבוא הכסף לחיתולים? לגרבר? למטרנה? לבגדי הריון?
לבתי חולים? טיפת חלב?
על שם לילד אתה לא חושב. מבחינתך זה רק צרות, והיא כבר יודעת
איך היא הולכת לקרוא לו. היא כבר הייתה בסרט הזה, אבל אז היא
עשתה הפלה. גרידה. היא מספרת לך שהם פגעו לה ברחם. אבל היא לא
מספרת שאחרי זה, שנה אחרי זה היא לא הצליחה לישון בלי לחלום על
בכי של תינוקות. היא לא מספרת לך על הכאבי בטן שתוקפים אותה כל
פעם שהיא רואה ילד של מישהו אחר והיא פשוט חייבת להחזיק אותו.
היא לא מספרת לך על הדמעות, על הבדידות, על האובדן, על התחושת
רצח שלעולם לא תרגיש. כל מה שהיא יכולה להגיד לך זה שהיא לא
יכולה לדבר על זה בטלפון. ואתה לא יודע, ולעולם לא תדע. זה לא
טוב, העולם לא טוב. והיא בוכה מכל סרט עכשיו, לא ראית אותה
בוכה כבר הרבה זמן. מהפעם היא שנפרדת ממנה בטעות. היא ידעה
שתחזור אליה. לא ידעת שזה יהפוך להיות כל כך קשה. כבר שנים
שאתם ככה, כן, לא, אולי, בפעם אחרת. לפעמים יש כמה חודשים של
שקט. כאילו הכל סוף סוף הסתדר. ואז מתחילים הריבים, אתה מתגעגע
אליה. היא מתגעגעת לעצמה. איך תוסיף גם ילד למשוואה הזאת? איתה
לבד אתה לא מסוגל להתמודד, אז היא ותינוק?
היא אומרת שהפלה תהרוג אותה.
ואתה בן 20 וחצי, וכבר נגמרו לך התירוצים, כל מה שנשאר לך
לעשות זה לחכות לבדיקת דם ולקוות שהוא כבר יפול לבד.