לולה שניר / בית חלומותיי |
נדמה שהיה בחדר בעל תקרת עץ
ועתה הוא בבית עם המון חלונות
ונוף לאינסוף.
בגרות
בגרות זחלה חרש אל בין עורקיי
עם החמצן שנדבק לכדוריות האדומות התקבעה אט אט בגופי
ילדותי נשכחת.
חזרה
חזרה אל העט והכתב
המילים בעולם המבוגרים לא שוות כלום
הנני קיימת רשומה ועומדת
לבנות ולרוץ לשלם חשבונות.
חזרתי אל הדפים מותשת, לא בטוחה.
חזרתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|