לולה שניר / תלויה על החוט |
בין ילדות
לבגרות
בין לחיות ללמות.
אני בת אלמוות בעולם הזה,
כמה הוזה,
אין חצי נחמה בעין פקוחה חלקית-
מתבוננת על נוף חצוי,
על חצי אהבה,
אין בי שאגות כמו גידופים,
הנשלחים אל כל האנשים
היפים, הטיפשים.
אין בי מחשבה נכונה
מלאה, עובדתית, אמינה.
עצלות
לפקוח עין.
חדות.
עוד תלויה על החוט
בין הסליל של ערות
למחט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|