קמתי משינה עמוקה מלא זעם
והלכתי החוצה לרוקן את האשפה
כל החתולים שראיתי בדרך
סמרו לקראתי ובעיניהם ראיתי את הפחד
מאיש הכעס שהשתקף בעיניהם היטב
ירוק וכחול ואדום
ושפמים גבוהים מורכבים על פנים מלגלגות
ושערי השמיים נפתחו בחריקה חלודה
מכובד טיפות הגשם העמוסות
שהניחו את עצמן בערימה יציבה
הגברים הם גברים
הנשים הן הנשים
ואין מחשבות שניות
את הכול שומעים בחדרים
והפלא ההנדסי הזעיר הזה
מלא עורכי דין שרוצים לפגוש בי
כדי להבהיר לי שאין כלפיי מחויבויות
כלל
מה שעבר מת
אין גיהינום
ואין הירושימה
מה שעבר מת
אין גיהינום
גם לא
הירושימה
מתחכמים לנו
בתלושי שכר מבלבלים
מלאי מספרים
מספרים לנו
שבאים לקראתנו בסך הכול
ובעצם
הכלי היעיל ביותר שעומד לרשותנו
במלחמתנו בשלטון
(כולנו נלחמים בשלטון)
הוא הרווחים הקטנים
שאנחנו מצליחים להסתיר מהשלטון
מתחת למרצפות הבתים
או מאחורי תמונות משפחתיות שגרתיות
בהן אנחנו נראים מחויכים
בחופשה שנתית שמומנה
מהרווח הקטן
לו אנחנו זקוקים כל כך
מתחכמים לנו
בשפה אקדמית מלאת איזמים
מתובלת בהנחות אמפיריות
ותובנות ואמפיריות
וגם השפה האקדמית הזאת שלהם
היא כלי שליטה מהמעלה הראשונה
בניגוד גמור לשירה שיכולה לשחרר אותך
או לפחות לגרום לך לרצות לברוח
מחיי המשפחה והקריירה
לחיק חיי נוודות או לפחות תת הישגיות
שיוכלו לספק לך
את צרכיך הבסיסיים ביותר
והרבה מעבר לזה
ואיפה שהוא בחדר רחב ידיים
ובו קוביות משרדיות עמוסות בשורות ארוכות
יושבים מתכנתים פוליטיים
ומייצרים קודים זעירים של יומיום
לפיהם רובנו מנוהלים ונשלטים
(זה לא האנרכיסט הפראנואיד שבי מדבר)
הנה הרעמים באים
זיג זג
זיג זג
בפיצוחים חדים מגולגלים
השמיים נפערים כמו פה של פיל אפריקאי שחור
והגשם מצליף בחוץ בשיכרות והבל פה מרענן הפעם
הנה הרעמים משתחררים
זיג זג
זיג וזיג וזיג זג זג זג
פעם רחוקים ופעם אזעקת מכונית קרובה
וכל הזמן הבזק בהיר של ברק בעיניי
ואין שינה וחלומות
רק פחד שאולי גם כאן
יפגע ברק
הנה
הלילה הזה
רעמים וברקים
ויונתן גפן אינו בנמצא
עם שיריו הדביליים
גם בנו המחוספס איננו כאן
וזה עדיף לכולם
רק אני והבית בחושך
בין ברק לרעם
נחרדים ונרגעים
אני בתורי
והבית בתורו
הנה פתאום והבנתי את דמותך
דווקא דרך ספרו של הסודני המוצלח
דווקא דרכו
אני איש כותב
לעולם לא אהיה נגר מוצלח
וארונות נהדרים לא יעוצבו בידיי
אולי כמה משפטים בודדים
שיקלעו לטעם ולריח
של העניין
אני איש משרבט
כבר לא אהיה בנאי מוכשר או טפסן
ואף בית לא יוכל להעיד על עצמו
שאני בניתי אותו
בזיעה וכשרון
אני אדם ברוך עניינים
שמנגן בשבעה כלים
וקורא שתיים עוד מעט שלוש שפות
ובקיא בספרות ותיאולוגיה ומין וריחות
אבל אחרי הכול איש רוח ולא איש מעשה
בדיוק כמו שאמרת לי
לפני חמש שנים
אני אבידניוס
בערך
יש משהו מפחיד
בהליכתי בעצימת עיניים
במרכז הכביש החוצה את רחובי
כשלאוזניי הפסנתרן המטורף
באלבומו היחיד עד עתה
המשהו המפחיד הוא היעדר הפחד
אינני פוחד ומכונית אחת מהירה
כמעט פגעה בי ונעצרה מטר לפניי
כשהלכתי לתוך הפגוש שלה בעיניים עצומות
ולחיים רטובות
אני רחוק ממך
אינך רואה?
בואי נייצר ביחד נשק להשמדה המונית
ונמכור אותו לאחינו למאבק בגרושים
(שמישהו כבר יגמור עם הקיום הזה)
בואי נייצר, שומעת?
את תהיי אחראית על חומרי הגלם
ואני על מערך הייצור והשיווק
אבל מה כבר יש לשווק בנשק גרעיני?
כולם ירצו בו ממילא
בואי נייצר יחד פצצה גרעינית גדולה ומנחמת
ונפוצץ אותה מעל ירושלים
באחר צהריים של יום ששי אחד
כשכולם כבר ינוחו את מנוחת השבת
(התדהמה נחוצה לנו יותר מהסבל)
אדם צעיר אומר לעצמו
"הנה מחלת אמי חוזרת"
הוא משכנע את עצמו
שמותה קרב
ושלא יסבול יחד אתה
זמן רב
אדם צעיר אומר לעצמו
"הידד! מחלת אמי חוזרת"
הוא מוחה את דמעותיו
ומלביש לעצמו חיוך צמרירי
תוך שסך כעסיו ופחדיו מפעפעים מחדש
אדם צעיר אומר לעצמו
"טוב שחזרה מחלת אמי.
עכשיו אפשר לחזור
לנדודי השינה
להרגלי השתייה הקשים
לחלומות הזכורים לטובה
לכל ההפכים כולם.
כמה טוב שחזרה מחלת אמי"
הוא אומר לעצמו
אדם צעיר משכנע את עצמו
שלו ולאמו אין במשותף
אף לא דבר אחד
כדי שיוכל להניח לה במותה
כפי שהניח לה בחייה
כפי שהניח לה בחייו
יצר ההישרדות של האליטה
חזק יותר מזה של העניים המרודים
יצר ההישרדות של האליטה
חי יותר
מרשים יותר
צובע פניו באיפור צרפתי
בדרכו לרבי קומות כל יכולים
מעונב ומגובב
נאנח בין משתה להשקת כוסית
להבדיל מיצר ההישרדות של העניים
שתמיד יסתפק
או ישכנע את עצמו שהוא מסתפק
אבל לגמרי אפשרי
שבאמת יסתפק
האנשים שבורחים מהקפיטליזם הם מעטים
לשיטה הפרידמנית הזאת יש אפקט ארוך
כמו זה שיש
לנשק להשמדה המונית
ובעצם קפיטליזם הוא סוג
של נשק להשמדה המונית
רק בלי הפטריות והגשם הרדיואקטיבי |