הגעגוע הטהור כמו נישא על כנף ציפור
מעבר לחשכת עולם, פורץ לאור ושוב נגדם.
אל שדה נוצץ טל יהלום צופה מבעד לחלון
שיער סתור דמעות אין קץ, גלימה צחורה ליבה דואב.

כי מי יגיד לה שם מחר ואיך היום ומה מותר
ומי יקטוף לה פרי בשל ויטייל איתה בצל
ומי יישק לחיה רכה וילטף את שיערה
וימלמל בלב כואב לילה טוב אותך אוהב.

היא כבר שומטת את ראשה ומסיבה את מבטה
נשרכת על רצפת העץ ורק לנדום ליבה חפץ.
היא של חייל ושל דרור ידה כנף גופה ציפור
לא עוד אהוב עם לב אכזר ועוד סיפור שלא נגמר
לא עוד לחישות בליל, ביער עד תן מיילל

קור עז נושב מחלונה ומפזר את שיערה
ריסים של אור ושל תקווה סגרו עיניה לאכזבה
נופלת כמו עלה נידף ומבטה כמו נחטף
ושקט הס אין שאון, מה עוד נותר לה רק לישון

פתאום צרימה מדלת פח, מגף נוקש על עץ נרקב
ודמות של גבר ערפילית, זקופת קומה קצת אפלולית
רטוב בגדים, ריחו שיכר ורק פניו אומרות הדר
כי זה האיש הוא גם המלך שלימים היה להלך.

היום הוא שב אל ממלכתו ומתבונן אל חרפתו
רואה אותה בלי גאווה עם לב שבור וקצת תקווה
אולי בכל זאת הוא חזר, היה לה מלך עכשיו הוא זר
צופה אליו כמו מרום, כליון עניים ועלבון.

היא חשבה היא כבר לבד ולא תראה אותו לעד
שפתיה דם ותרעלה היא מצפה רק לאבלה
והוא נושק לה בלי מתום ואוחז גופה בחום
ומבטו לאט נשבר, גופו רופס, הסוף הוא מר.