טוב, יאללה.
אני נרדם עם "פולטרגייסט" על עצים שאוכלים ילדים קטנים
וטלוויזיות שבולעות ילדות בלונדיניות קטנות שבעתיד יהיו
שרמוטות, אבל יחזרו בתשובה. ואיכשהו אני מתעורר עם הזריחה
והטלוויזיה כבויה ואין מוזיקה, רק השכן מעבר לקיר שדופק את
אשתו. אני מעודד אותו בקולות רמים, מדליק סיגריה, ופולט ושואף
עשן בעודי משתין נוזל כתום אל האסלה שלפני עשר שנים שרון סטון
חרבנה בה ומאז לא החלפנו. אפילו קבענו שלט. אני רוחץ את ידיי
מזיעת השמוק והולך לראות עולם דרך החלון. אבל אני רואה רק את
בית החרושת "קופי", בית חרושת לחוטים. אני חושב קפה או קולה
ומחליט קולה כי הקיבה שלי לא משהו, ושוכח לשים קרח כי הזיכרון
שלי לא משהו, ואז מתפלא למה הקולה לא טעימה לי כי השכל שלי לא
משהו. אז אחי קם ומתכונן ואומר "אני אחזור בעוד שנתיים", אז
אני מחכה לו והוא לא בא, ואני מטלפן והוא אומר "אמרתי שנתיים",
ואני אומר לו "התבלבלתי עם שעתיים", ואומר לו ביי, רק אל תאכל
נמרים, זה לא כשר. והוא הולך ואבא קם ומטעין את ה-m-16 ואני
אומר לו מה היום, והוא אומר זה המכוער הקטן עם השם המוזר,
ההוא, נשיא איראן, הולכים כל החבר'ה בקורבט להוריד לו את
הביצים. אני אומר לו אני רוצה להצטרף, הוא אומר אין לך חסינות
דיפלומטית, אמרתי יהיה, אמר נראה עד אז. אז אני מכין צנצנת יפה
לשים בה את הביצים של הקטן המכוער מאיראן, ומדליק סיגריה,
ואומר מה עכשיו, אולי נכתוב את מאורעות היום החולף באתר ההוא,
בבמה. ואז פתאום מתחשק לי להופיע אז אני נועל שני סנדלים ורוקד
למבדה. ואז אני מדליק, ונכנס, וכותב "טוב, יאללה", ואומר
אי-אפשר לכתוב בלי סיגריות ומביא סיגריות וכותב אני נרדם.

ואז אני אומר צריך ללכת לקנות סמים, אבל המאורה היא עשרה לעשר,
ויש שעה. אז אני שואל את אבא אם הוא תפס פעם בביצים של נמר,
והוא אומר אידיוט מטומטם למה לא השפרצתי אותך בחוץ, ואני אומר
לו לא נורא יש מי שמביא לך חתיכות הביתה כדי שתזיין, ואגב אני
תפסתי בביצים של נמרה. ביציות. ואני נרדם ואני חולם שאיזו אישה
מבוגרת אבל יפיפייה ושמורה טוב ונשואה חרמנית עליי אש, ורוצה
שאטעם את הדמעות שלה, אני קובע מלוח. והשכנה שלי שהיא מסטולית
לגמרי ואני לא מכיר אותה מתעסקת איתי, אומרת לי בוא אליי, ואני
אומר בסדר. והיא שואלת אם אני רוצה את השד הקטן היפה, או זה
שהיא חתכה את עצמה בו. ואני אומר למה חתכת, ואני מרגיש דם, וכל
הבנות מהעבר באות פתאום ורואות אותי עם המסטולה של הדם,
וצועקות מה אתה עושה פה איתה, אתה צריך להיות איתי, ולא רבות
ביניהן, מוזר. ואז אני מתעורר כי אבא משאיר לי מיליון, הוא
אומר, כדי לקנות סמים ואני מסתכל בשעון ואומר מאוחר והוא אומר
תקנה יותר מאוחר ושם חצי ומוסיף מאתיים אלף. והמאורה כבר סגורה
אז אני אומר לאדון סמים שאבוא מאוחר יותר, ויושב מול החלון
וסופר את השבע-מאות אלף, ומקלל, חצי שקל חסר.

ואז אלוהים מביא אותה לפה.

ואז אני אומר לה בא לי חיבוק, והיא אומרת רק תן לקלף את הבננה
הזו, אני אוהבת אותה רקובה, עם דבש. ואני אומר את כזאת חמודה,
כמו חתלתולה קטנה, והיא אומרת תודה תודה אתה כזה בונבון. ואז
אני אומר יאללה חיבוק, ואז היא אומרת רק תן לי קודם להגר לקנדה
ואשלח לך בפקס. האמת, אני יכול לחיות עם זה.
והרובים והשושנים אוהבים אותי ואני אוהב אותם. אז אני משתמש
באשליה שלי בפעם השנייה, אבל בפעם המיליון. והיא אומרת זה רוק
טוב משובח זה מלודי. ואני חושב רוק כבד (לא מטאל) מלודי זה טוב
לעיניים יותר מגזר ומוסיף ריגוש לסקס. ואני אומר לה בואי נתחבק
כי אם נעשה סקס היחסים בינינו יתקלקלו כמו "כשהארי פגש את
סאלי", והיא אומרת רק תן לי שנייה לתלות את הזין שלך לייבוש,
למה נראה לי אתה רטובה שם למטה. ואני אומר לה התבלבלת.
ויש לה ידיים קרות ובטח גם הגוף קר, זה טוב לסקס בקיץ. אז אני
אוכל בננה והיא אומרת ידעתי שיש לך נטיות. וזה בצחוק אבל זה לא
מצחיק. אז אני אוכל אוכל סיני ונהיה סיני, והיא אומרת אוהב
אותך לנצח, אבל רק בתור סיני. אז הזמנתי מלא אוכל סיני וכל
השאר הלך לפח, והיא אמרה חבל, ואני אמרתי העיקר שתאהבי.