עדינה-וי ויינברג / חיי כמטוטלת |
סוערים, גועשים
כמו לבה
טרם בזלת.
לעיתים,
משחר לדמדומים,
משחרת בי לאות
בינות חרצובותיי
תרה
קורטוב של שקט.
במאגר התקווה
היא עוגנת
דולה שאריות
מותירה חותמה
העייף.
ואני
עירום ועריה
מיטלטלת,
עד אנוח, אשקוט
כמו בזלת
©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|