|
הפכפוך השלו של המים
מתלווה למשב הרוח בסוף
לציוץ הציפורים, לכחול העמוק בשמים
ולירק העשב בין הירכיים
ולקרני החמה המפכות בין העפאים
עליתי מהזרם הקר והצורב
נוטף בערומי וחרבי שלופה מנדנה,
עת ראיתי לובן משי עורך
זוהר מתוך ירק הדשא על הגדה
וכתמי הצל והאור שפוכים על חזך
פתחת את זרועותיך קוראת לי אליך
חיוך זימתך שפוך על פניך
רגליך פרוסות, פיטמותייך זקורות
וערגתך ביפי נשימתך
ומשי משולש שערך רומז עינוגיי
שכבתי לצידך ידי מלטפת שדך
לשוני משתלבת בלשונך
כצווארי זוג ברבורים בזרם
ידי השניה על רמז עינוגך
מלטפת, משכרת מענגת נדנך
שלובים היינו בדשא המוריק
גופותינו פועמים באור המבריק
אנקותינו מתלוות לפכפוך המים
וגניחותינו לשירת השמיים
עת סיימנו את מעשה האהביים
שרועים יחדיו, עיננו בכחל אינסוף
עבים משייטים בצורות לרוב
ראשך על כתפי שערך לצווארי
גופותינו נוגעים ידינו הומות
נשימותינו לאיטן נירגעות. |
|
|
אז... את באה
לחולל בכרמים?
חצילה נצנצית,
תורמת לספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
'זיון' מבלי ממש
להגיד את
המילה", אחרי
שיעור ידיעת
הארץ פרודוקטיבי
במיוחד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.